עמותת אומ"ץ ביקשה מהשר אברהם הירשזון להתנצל בפני ידיעות על שהתלונן כביכול כנגד עיתונאים משם. הידיעה על כך התפרסמה במעריב, בכותרת ראשית וכך מזכיר גם nrg
בינתיים מדווח (שוב) אלדד יניב אצל קירשנדון שהירשזון ישב אצל היועץ המשפטי ולא הזכיר שם של אף עיתון או עיתונאי. לדבריו, בשבוע הבא תוגש התלונה בכתב.
אחרי כחמישה ימים בהם לא הצלחתי לגעת בנייר עיתון, בשני בלילה חלה פריצת דרך קלה, וקראתי מאמר שלם בהארץ. הרעיון מעניין מאוד: תום שייקספיר, גמד (או גמד מלידה, כך בכתבה) מסביר שטירוף בדיקות ההיריון בישראל לא רחוק מטיהור גנטי, וקורא לקבל אנשים עם מוגבלויות, מאחר שתמיד יהיו כאלו. אני מסכימה לגמרי.
עד כאן טוב ויפה, אלא שתרגום רעוע וכותרת צולעת מקשים על קריאת הכתבה הראויה.
ראו למשל את הכותרת "סוציולוג: החברה בישראל מקדשת תינוקות בריאים על פני אנשים עם מוגבלויות".
או את המשפט הצולע הזה:
"... זו לא מדינה שנוח בה לאנשים עם מוגבלות. זה אירוני בהינתן ההיסטוריה היהודית", אומר שייקספיר, שנולד גמד והוליד שני ילדים..."
הכתבה נעדרת מהאתר. רק מי שקרא את ע' 6 ראה אותה.
איור: דניאל מורגנשטרן
זעם ותדהמה תקפו אותי למקרא דבריו של אודיש בשישי, על כך שאורלי קסטל-בלום, הסופרת האהובה עלי, התראיינה אצל יצפאן על הספר החדש שלה, "טקסטיל". יואו, איזה כישלון יח"צ מטורף. למה זה מגיע לה, ולמה לא היה מי שימנע ממנה את האסון? אודיש מתאר בפרוטרוט את שאלותיו של היצפאן לאק"ב, ואני התחלחלתי. מקווה לטובתה שזה לא יקרה יותר.
והתגובות, אוי, התגובות.
המלצת הסו"ש: על קבלת פרסים ואפקט הדודו. אוהבת את המילים האחרונות של הנדלזלץ.
זאתי רצתה לדעת כמה דברים על הכתבה על רפונזל ב"סופשבוע".
חנן כהן (הנופש בהונגריה עם משפחתו), סרבן הריאיון, כותב על התקרית.
את מבינה, זאתי, אף אחד לא קונה כתובת בוובסטר. הוובסטר הוא ריכוז לינקים ל-351 אתרים, פרי בחירתו של חנן, המתעדכן בכל פעם שמי מהם מעלה פוסט חדש. המצאה מופלאה למי שרוצה לקבל חתך רוחב פעם בכמה שעות או ביום על המתרחש בבלוגוספירה.
ואילו בפוסט הזה מסביר חנן את תולדות קשריו עם רפונזל. הכתבת הייתה צריכה רק להיכנס לבלוג של חנן ולקרוא.
אדם ברוך כתב גם הוא בשישי על רפונזל: "הבלוגרית הישראלית מירב קנר (רפונזל) התאבדה לאחרונה, כנראה בגלל ההיענות הנמוכה לבלוגים שלה, שחשפו התעללות בידי פסיכולוג".
מה פירוש "היענות נמוכה"? האם יודע ברוך כמה קוראים היו לה? האם קורות חייה והסכסוכים התמידיים שלה עם העולם היו נהירים לו? האם הוא מודע למצוקה הנפשית הגדולה שלה? לא נראה לי. אני לא הייתי מסתכנת בניתוח כה נחרץ של סיפורה של רפונזל, בעיקר אם הפרטים לא היו ידועים לי.
סוף סוף הבנתי את הסוד שלי: ביום ראשון דיווח מנחם גנץ (מעריב אחורי) מרומא שמזגן משמין. מזתומרת? הגוף משקיע פחות אנרגיה בוויסות החום שלו - המזגן גורם לגוף לשרוף פחות קלוריות כדי להצטנן.
איך זה קשור אליי? שונאת מזגנים.
ב"מוסף הארץ", בכתבת הדיילות מופיע הביטוי זיון רוכסן, ואילו הציטוט מאריקה ג'ונג, המופיע גם הוא מדבר כמובן על זיון מרוכסן. למה לא להיות נאמנים למקור?
מה משותף לי ולסייד קשוע? שנינו נעקצנו (או ננשכנו) על ידי עכביש בהפרש של שבוע. לאצבעי שלום.
מזל שלמדתי שפנטסיל ("7 ימים") הוא לא שיבוש של פניסטיל, שליווה אותי בנאמנות בימים האחרונים.
"שליחות קטלנית" חזר במתכונת חדשה. העיצוב משופר ונעלמה ירוקת התמונות תודה לאל. על המדור חתומה כזכור אדוה מלמד. וחמשירו של פרס? דורש דילוט.
בזמן שישנתי סערה פה פרשת יוסלס איי.די ואקזיט. סינמסקופ סקר את העניין, ובתחילת הפוסט של היום הוא מסכם את הפרשה. עצוב, מצחיק וחלמאי כל הסיפור הזה.
רותי רוסו כותבת היום ב"המגזין" על הבלוג הפופולרי בישרא, "ישראבלוג - תראו איך אתם נראים" ומציינת את מספר הכניסות היומי שלו, 1,600-2,500 ביום, כ"מספר חסר תקדים בבלוגוספירה הישראלית. ובכן לא. זה מספר הכניסות היומי של בלוגים פופולריים, ויש כמה וכמה כאלו, כולל, כן.
גם יט"ב כתב עליו לפני כשבועיים, וסתם בחור מתבקש לתקן: ירון טן-ברינק ולא טל
והעמלצת בסו"ש האחרון נדהמת לגמרי מהמשחטה, וזה חידוש מרענן.
פינת הטקבוק
ננזפתי לא מעט על שלא מחקתי מספיק טוקבקים פוגעניים. עד ש.. וכו', אני קוראת לכל מי שמרגיש נפגע, לפנות אלי בבקשה למחוק טוקבק זה או אחר, תוך ציון מקום מפורט.
כששאלו אותי מהאשלא"ש (עכשיו זה כבר שם חיבה) אם אני רוצה שימחקו תגובות מסוימות, אמרתי שלא, למרות שמקובל לבקש.
וכך נשארה התגובה המהממת הבאה:
תגובה מאת: איש פנימי
איזו אכזבה!!
שרגל - סגנית עורך לשעבר במגזין נוער שולי,לסבית מכפייה, שאוכלת קינואה ומזיעה על אופניים - היא אימת העתונות המודפסת? איזו בדיחה, בחיי!!
גילוי נאות: אני אוכלת קינואה ואף רוכבת על אופניים. בעניין כל השאר, אני חושבת שאפנה לרשויות.
ומי שיסביר את המושג לסבית מכפייה יזכה במה שירצה.
אנונימיותכם, חביביי, לא בכל מחיר תשרוד.
אני יוצאת בקריאה נוספת לגיבורי המחתרת: צאו מהארון!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
