| 7/2006
 יש מלון, אין עיתון
שמחה לראות שלאלוף מיל. איילנד נמצאה תעסוקה.
על פי המתרחש בצבא ההגנה, לא נראה לי שיוכל לנוח אפילו יום אחד.
נו, מה יהיה עם פרשת קצב?
עורבא פרח?
האם פרנצ'סקה טוטי גם היא לא ישנה הלילה?
ומי ינחם את זינדין זידאן?
איורים: דניאל מורגנשטרן
כל הילדים (וגם המבוגרים) הנושאים את השם שחר יכולים להירגע. לא עוד שחר אדום, כי אם סתם צבע אדום שיקבל את פני השמסאמים.
לחם עבודה
איה כל הטוקבקים שליוו את הידיעה על התמורות באכסנייתו של טיים אאוט?
מה, רק אני שומרת בגאווה על ההשמצות המקסימות שלי שם? כן.
אביב לביא, נטשה מוזגוביה ומיקי קרצמן מצטרפים לתמיכה בעובדי החינוכית.
גם לקהילה החרדית יש ולווט (נדמה לי שזה כבר ניסיון שני) עם הכשר בד"צ, אם כי אני נגד בידול קהילתי.
מטריד לראות שדבר כמעט לא קרה אתמול בשדות הברנז'ה. מה זה, כולם בירושלים?
כותב י.ד (ולא ברקוביץ'), ידיד המערכת:
קראתי שהכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק חדשה שאוסרת על פרסום שמות חשודים בעלי מקצועות חופשיים. תמיד הכנסת שאפה להסתיר את עברייניה או את מקורביהם שנחקרים על עבירות כאלה ואחרות. עד עתה הצלחנו לעצור את החוק הנורא הזה. עכשיו אינני רואה שהתקשורת התגייסה למאבק נגד החוק שרוצה להסתיר את עברייני הקשרים והצמרת.
הצצתי בתקנות מועצת העיתונות – גוף מת, אבל יש לו תקנון טוב. נאמר בו, בין היתר, כי "עיתונות חופשית היא תנאי לקיום משטר דמוקרטי, שלטון תקין והוגן, וחברה נאורה הנוטלת חלק בעיצוב גורלה".
עיתונות חופשית זו לא עיתונות שנאסר עליה לפרסם שערוריות פליליות-פוליטיות או חקירות נגד אישים מפורסמים. אינני משתמש בתואר אישי ציבור, כי כל מיני מפורסתמים אינם אישי ציבור. בין המטרות והתפקידים של מועצת העיתונות: א. לשמור על חופש העיתונות ועל זכות הציבור לדעת; ב. להיאבק נגד מגמות שיש בהן כדי להגביל הספקת מידע בעל עניין ציבורי"...
בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות נאמ:
ר "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או שמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום במדיה הראויה ... לא יפרסמו עיתון ועיתונאי שם, צילום או פרטים מזהים אחרים של חשוד בעבירה טרם שהובא בפני בית משפט, אלא אם כן הסכים לכך או קיים עניין ציבורי בפרסום".
לא נזקקתי לכל הסיפור הארוך הזה, אלמלא קראתי בידיעות, שנפתחה חקירה נגד זמר מפורסם כי אשה צעירה התלוננה נגדו על הטרדה מינית. לא היה שם בידיעה. האם אין עני ין ציבורי בחקירה כזאת? שמו לא חשוב?
עכשיו, כאשר יעבור חוק-איסור-פרסום-שמות-חשובים, יתרוצצו ברשת שמות עם שמועות שקריות. חברי הכנסת המפורסמים שאישרו את החוק בקריאה טרומית עלולים למצוא את עצמם נזכרים לרעה בכל מיני פורומים מפורסמים. מה יעשו אז? איך יכחישו?
מוטב שהחוק לא יעבור בקריאות נוספות וחשוב שהתקשורת תילחם נגד החוק הזה. מועצת העיתונות מתה. והתקשורת, מועלת בתפקידה?
המייל הזה הגיע אלי עוד קודם לפרוץ פרשת קצב, שהוזכר בו. חששתי לפרסם אותו ואת האזכור של קצב, אולי בטעות, אולי לא. עניין זכות הציבור לדעת אינו פשוט, מאחר שלא פעם, בשם הזכות הזאת יכול דמו של אדם להיות הפקר. בתיאוריה, להלכה, הזכות הזאת נשמעת הכרחית ומתבקשת, אלא שאני כופרת בזכותו של הציבור לדעת הכל, לפחות עד שלא ייבדקו חלק מהעובדות. זאת אומרת, כל אחד יכול להפוך לחשוד ברגע, אם רק יימצא מי שיטען כנגדו דבר כזה או אחר. איך מגינים על זכות הציבור לדעת, ועל זכות בני האדם, כולם, בלי שום קשר למפורסמים או לא, לשמור על חייהם ושמם הטוב?
לפני פיזור
בשבוע שעבר התקשרתי למחלקות המנויים של שלושת העיתונים, כדי להעביר את המנוי שלי למשך שבוע לירושלים. "אין בעיה", אמרו לי בידיעות ובהארץ. "בלתי אפשרי" אמרו לי במעריב. למה? שאלתי, ידוע לכם ששני העיתונים האחרים כן מאפשרים? ידוע, אמרו, אלו הנוהלים. אוקיי, לא צריך, אז תקפיאו ותחזירו לי את המנוי ביום שישי הבא. אי אפשר, אמרו. למה? שאלתי. כי ביום שישי לא מבטלים הקפאה. כן, נורא הגיוני, איך לא חשבתי על זה. ביום שישי לא מבטלים הקפאה.
וכעת לביצועים:
ידיעות אכן הגיע לפתח דלתי היום בשש בבוקר. אלא שהיה זה העיתון של אתמול. ב-7 נפתחת מחלקת המנויים, נאמר בהודעה הקולית, אבל עד שמונה וחצי איש לא עונה שם. כשנעניתי סוף סוף, התנצלה המוקדנית. לא, אין להם דרך לשלוח שליח שוב למלון עם העיתון של היום. היא תזכה אותי על היום. ומחר, יהיה בסדר. כלומר היא מקווה. לא אקבל את העיתון של היום? אה, נחכה ונראה.
והארץ? מי יודע איפה הוא. עדיין עושה את העליות לירושלים.עד השעה תשע לא הגיע העיתון. טל' למח' מנויים. אה, באמת, לא הגיע? מתברר שלא כתבו את הכתובת נכון, למרות שאתמול, מכירה את נפש בהמתי, התקשרתי לעשות וידוא הריגת כתובת. יגיע עד 11, כך הבטיחו בתשע, אבל אני, מה לעשות, לא אמתין לעיתון.
שורה תחתונה: כבר עדיף מעריב שמודה מראש שאינו בנוי לאופרציה כל כך מסובכת, כמו להחליף כתובת של מנוי למשך שבוע.
יש לי תחושה שבמקומות מתוקנים בעולם זה לא היה קורה. אחר כך יתפלאו עיתוני הפרינט מה קורה ללקוחות שלהם, ולמה פחות ופחות אנשים מעדיפים לאחוז מוצר ממשי ומרשרש ומלכלך ביד. מה רע, באמת, לדפדף בין ערוצי הרשת ולדלות את מכמניהם? למה להתאמץ על מוצרים שממש לא רוצים שתרצי אותם?
| |
| כינוי:
Velvet Underground
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
