ראשית דבר וגם אחריתו
יובל דרור היה הראשון שראה את טבילת הניסיון בדהמארקר. אחרי שעה וחצי בערך התקשרו מוואלה!. דרור לא קיבל קרדיט, על פי המדיניות אותה שטח בפניי רותם דנון. לא הייתי מחוברת ללשכתי הניידת והנייחת ונאלצתי לצוד מחשב ולברר מה קורה. אה. הטראקבק. טעות של טירונים.
הכל צריך היה להתנהל לאט, תוך התארגנות על כל הצד הטכנולוגי החדש למשך כמה ימים. לכן גם לא הודעתי שוב דבר (וכבר היו סצנות ועלבונות), לא נתתי לינק ולא כלום. הכל צריך היה לקרות עוד מעט. אלא שפתאום יצאו העניינים משליטתי, והייתי צריכה להתגבר על ההלם הקל ועל הבלבול שתקף אותי.
אין צורך להיעלב, לא הייתה שום כוונת זדון. בסך הכל ניסיון להגיע להתחלה החדשה במצב מושלם יחסית. עד סופהשבוע הנוכחי, כפי הנראה, אמשיך להעלות את הפוסטים פה ובדה מארקר במקביל. יהיה פער זמן קטן בין שני הפרסומים, תלוי במהירות בה אשתלט על תפעול הבלוג החדש, ובבאגים כאלו ואחרים שעלולים לצוץ. מנויי האי מייל, אלו שיש להם דרקונים במחשב, יוכלו להמשיך לקבל עדכונים באותו אופן. רק טיפה סבלנות, בלי לחץ ובלי היסטריה. רק לי מותר להיות היסטרית.
פינת הטקבוק
עם נבחר: שום רישום, למה סתם להשמיץ? והשרשור בוא יבוא, ספור עד מאה. טוב, אולי מאתיים. ניסיתי להבין את הטוקבקים . מי האנשים הללו? מישהו מהם מכיר אותי? איזה אינטראקציה נוראית הייתה להם איתי במהלך השנים? כשעגנון כתב שאני לא יודעת לקבל ביקורת אני מקווה שלא התכוון לטוקבקים נוסח אלו.
צפו לעדכונים נוספים. הם יגיעו, ואני מקווה שקודם כל ממני.
ולמל-ח-מה
רוכב אופניים מקיבוץ סער נהרג מרקטה. משפט לא סביר לגמריי (תוס: מתברר שלא היה ברור - האבסורד שבמלחמה, הניגוד בין פסטורליית הקיבוץ למוות הנורא. "לא סביר" ברמה האנושית, הרעיונית, המקוממת). בדיוק כמו הילד הרוכב על אופניו בשמי "אי.טי".
160 רקטות עד עתה היום. שיא חדש. אפשר להמר על מחר: 200? נותרו 10,000 קטיושות על פי הערכות צה"ל. רוני דניאל מציע את החישוב הבא: 20 רקטות ליום במשך חצי שנה. אפילו החישוב השחור משחור שלי לא הגיע לזה.
השער
לעומת שני שערי האבל של ידיעות ומעריב, הארץ יצא היום בשער חף ממוות, ובו הטריומווירט: פרץ, אולמרט וחלוץ במכללה לביטחון לאומי. הצילום כלשעצמו (אלון רון) מעולה - פני השניים הראשונים מופנים לחלוץ בציפיה דרוכה, אף אחד מהם לא מביט למצלמה, מאחוריהם רקע תכול,כמעט פסטוראלי.
היי היי, עזרו למל גיבסון להתנצל ולאהוב אתכם. בסוף הוא עוד יבוא לבקר.
מי יודע מדוע ולמה
רעות, הקריקטוריסטית של "המרכז לעיצוב תודעה", זאת שמאיירת את נסראללה לכרוזים מסתירה את פרצופה (גם במעריב, אגב)?
רק היום מופיע בהארץ סיפור החרדי והצילום ואלכס ליבק, עליו דיווחתי פה כבר לפני שבועיים בערך?
צל"ש הקטיפה לצילום של רויטרס (ידיעות 8) - המתאר הריסות בדרום לבנון מתוך מבנה שנראה כאילו פנטום עוגי במיוחד עבר בו וחצב את מתארו בבטון.
ח"כ אחמד טיבי זוכה לשני מאבטחים אבל לא מתכוון לחזור בו מדבריו. בינתיים הוא גם עונה לבן כספית במעריב, וכספית עונה לו בחזרה. בגלל ענייני עימוד וכו' הטקסטים שלהם מחולקים לטורים ומפוזרים על פני שני עמודים. עדיף, אף שזה בטח היה מסובך טכנית, להפגיש את שניהם וליצור דיאלוג ביניהם, זה היה הרבה יותר מעניין ואפקטיבי מהפינג פונג המפוזר הזה.
עם כל חרדת הצנזורה לא לספר לפני ולומר נפגעים, איך קרה שחבר התקשר לנחם את ההורים של יונתן איינהורן לפני שידעו?
מתברר שדבריה של לינורית, אותם ציטטתי אתמול לא נפלו על ערלות, ומנכ"ל עמותת קשב גורס שדבריה גובלים בהסתה. את המכתב, כך עולה מהכתוב, טרם שלח למפקד גל"צ, אבל כבר העביר אותו לתקשורת. לינ, בכל אופן אומרת שתשמח להגיע כבולה בשלשלאות לבית המשפט בהאג. זה יהיה מחזה נאה.
vוקאלי
לא בגלל הכותב המקורב (עוד לא קראתי את הכתבה), אבל מה רע בכך שיש שער עם דפש מוד? הרי בדרך כלל התלונות הן על עודף יחצנות בבידורונים, אז הנה, יצא שער שבלי כוונה לא צריך לקדם כלום. לא צריך לשכנע איש לקנות כרטיסים, כי אין הופעה. כלומר אפשר ליהנות (או לשנוא) את הכתבה, אבל עכשיו היא פשוט עומדת בפני עצמה. אשר על כן אני חושבת שהניסוח "נתקע" בכותרת לא הולם.
מאזיני קול המוזיקה זועמים על שקולם הופקע לטובת הגל השקט. אף אחד לא לוקח אחריות על הבחירה, בנוסח מי נתן את ההוראה המוכר והלא חביב פה. אבל האם במקרה מסופה של הידיעה אפשר להסיק שנעם בן זאב חושב שמאזיני קול המוזיקה חשובים יותר מאלו הגלגל"ציים?
למה נסגר ערוץ 7? בגלל תכניו הקיצוניים? לא, מאחר שהיה פיראטי.
חידת היגיון
אמנון לוי שידר את "שומר מסך" ממשרדו ומהאולפן לסירוגין. כשהוא משדר מהאולפן המחשב מופנה למצלמה כשהאתר הכמכב בו הוא ווינט. מצד שני, ווינט שייך לידיעות אותו עורך רפי גינת המתחרה. אז אולי הכל במקרה, או שגינת לא רואה עצמו כמתחרה?
חזית האספרסו
זוכרים את הקשר של עורך טיים אאוט ביירות עם עורך טיים אאוט תל אביב, אמיר בן-דוד? ואת שער ההומאג' לאיור של סטיינברג? ובכן, בעולם מתעניינים. הערב מתראיין בן-דוד ל-NPR האמריקאית, מחר מגיע לפה צוות מ-ABC ובערב ראיון לבי.בי.סי וורלד. כל המהומה החלה בעקבות פוסט בבלוג של ליסה גולדמן שצוטט בגאווקר. וזה המבול שבא לאחר מכן: הראיון לטיים אאוט ניו יורק שיקגו, בוסטון גלוב.
מביימים מלחמה סיפור התמונות המבוימות מכפר קאנא (עברתי לכתיב הזה, בינתיים) ענייני כמו-מעלות וכו'?
בלוגוספירה
גם לאבי לן, העורך היוצא של נרג' יש בלוג ברשימות, אזהרת רוח שמו. החברים לשעבר בנרג' רשת עשו לו כבוד והפנייה במדור הצ'יפים.
נחמד המדור, קופי פייסט.
לחם עבודה
ארנון בן יאיר חזר לדה מארקר.
אותרו לוחמי צו 8 האוחזים במקלדת ממעריב: אבי אשכנזי, מאיר סוויסה, רועי שרון שמדווחים משדה הקרב.
לפני פיזור
העורף. תפוס. כואב. דווי.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
