אחרי הרבה זמן (לפחות בשבילי) שלא כתבתי.
אז הגעתי שוב למסקנה שאני עצלנית. כל כך הרבה פעמים בשבועות האחרונים יש יל מה לכתוב, אבל אני פשוט מתעצלת להגיע למחשב, ולהקליד קצת. השביתה הזו בהחלט דופקת את המוח.
אז החלטתי שאני רוצה לשחות שוב, לא כמו פעם, רק איזה פעם-פעמיים בשבוע. זה ייתן לי המון, לפחות ככה אני מקווה.
מחר יש לי בדיקת דם (בהמלצת הרופאה שמפחדת מהמבטים של אמא), אז זה מכריח אותי לחרוג ממנהגי לשכב במיטה עד שעות הבוקר המאוחרות, או שעות הצהריים המוקדמות, ולקום ב8 בבוקר. אני רואה את זה כ"חוויה" חיובית. אולי אני באמת אתפוס את עצמי בידיים מחר, אחזור מהבדיקת דם (בתקווה שאני אהיה בהכרה), אתיישב על אנגלית, מתמטיקה, אולי אפילו אזרחות. אולי אני אפילו אסדר את החדר! או, חס וחלילה, אוריד את הדף של שיעורי הנהיגה מהארון שכבר לא נמצא בשימוש חודשיים. ואם כבר מדברים, עוד בדיוק חודש הכביש הולך להיות מקום מאוד מסוכן, הרבה יותר ממה שהוא עכשיו.
אז לכבוד היום הולדת של שני האחים שלי החודש, סבתא קנתה לי חצי מטר של שוקולד קינדר. צחי - תקנא.
זה קצת מקשה עליי לעשות את מה שאני מנסה לעשות במשך 4 שנים - דיאטה.
אני חושבת לעשות שינוי דיי דרסטי בחיים, שינוי שבוודאי אף אחד לא ירגיש בו מלבדי.
מחר ומחרתיים יש לנו שנתיים, והחלטתי כבר מה אני אעשה, בגלל חוסר במזומנים מצד שנינו (ומזל, כי באמת אין לי מקום במיטה יותר), אני אכין נטיפי קורנפלקס לכל החפץ בהם, ולא - זה לא רעיל.
כרגע הזוכים המאושרים הם הוא, אחותו, הילה ואמירגו. רק כדי ליידע.
בנוסף, חשבתי על זה שכבר הגיע הזמן, כי באמת משכתי את זה המון, ואולי אני צריכה פשוט להפסיק לפחד, כי זה באמת מתחיל להסתמן כמוזר ביותר. ואני בטוחה שאף אחד לא הבין, ומזל שכך.
אני גם בהחלט חושבת לצבוע שוב את הקצוות לבלונד בנוסף לאדום שעשיתי לפני שבוע.
מצב הצמידים שלי משתפר - סבתא תרמה את חלקה מבחינת חוטים, ואני באמת מצטערת על שלא התחלתי את זה בגיל יותר צעיר - אולי הייתי פותחת עסק.
אז...מבצע! צמיד ב5, שניים ב10?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
