עצמאית בשטח

"כן, שולה" אומר הרופא-נשים ונשען אחורה בכיסא שלו "3 שנים לא היית פה, ומה מביא אותך אלי דווקא השבוע?"

"לא יודעת" אני עונה "חשבתי נקפוץ, נעשה איזה בדיקה כללית, שיהיה"

בפעם האחרונה שהוא ראה אותי הייתי על סף היסטריה עקב מחזור שנעלם, 3 בדיקות שליליות ובטן מלאה סימנים כחולים (כן, הכנסתי לעצמי אגרופים בבטן. זה אמנם כאב תופת אבל משום מה גרם לי להרגיש יותר טוב), והוא, בשונה מרופאים אחרים, לא הכריח אותי לעשות בדיקות דם ונתן לי כדור קטן שסידר את העניינים. החבר שהיה לי דווקא מאוד רצה את הילד, וכשתיקנתי אותו ש"זה רק חשד לילד" הוא אמר שהוא מוכן באותו רגע להפוך את החשד לוודאי, אבל בסוף יצא שנפרדנו, הוא הקצין באמונתו ואני טיפחתי במשך חודשים ארוכים עיניים עם עיגולים שחורים.

אבל מאז כבר אין לי תקריות כאלו (לקחים הופקו) ולכן אני גם לא באה יותר. והשבוע, כשבכל זאת באתי, הוא שולח אותי אל מאחורי הפרגוד ואומר לי לקרוא לו כשאהיה מוכנה, אבל אני מתעכבת כדי להישקל (3 קילו עודפים. ינעל אבוק) ואח"כ מסתבכת עם הכיסא (איך עולים על הדבר הזה?), והרופא מופיע בסוף מעצמו ועוזר לי "פה ופה תשימי את העקבים, ובגלל שלא היית פה מזמן את בטח לא זוכרת שצריך להתגלץ' עד למטה. עוד, עוד, עד הסוף. זהו, ככה". לא ברור לי לשם מה אבל הוא עשה לי בדיקת אולטרה-סאונד, ועוד פחות הבנתי למה הוא מצא לנכון ללוות את עצמו בהצבעה על המסך + הסברים ("זה הרחם" "זו השחלה" וכאלו), הרי אני מצידי לא הסתכלתי אפילו. בסוף הוא אמר שהכל נראה לו נקי ותקין, ושהוא יעדכן אותי כשהבדיקות יחזרו.

על הדלת הייתה תלויה הודעה שמסבירה שהוא מפסיק לקבל מטופלות דרך קופת החולים והחל מהראשון בינואר יחליף אותו רופא אחר, ואני הצטערתי מאוד לקרוא את זה כי לקח לי יותר מ 10 שנים למצוא רופא נשים כלבבי.

ואין שום קשר לעובדה שאני אף פעם לא באה.

דברים שקרו בזמן האחרון

• גלידת פיסטוק, 2 בקלאוות וקרמבו (ראשון העונה). אני לא יודעת לאן אני הולכת מפה, אבל מה שבטוח שזה בכיוון ההפוך לרצוי.
• אני בסיור מקצועי אי-שם בפריפריה ומישהו קורא לי "זאת עם המכנסי עור הנוצצים". "זה לא עור, זה פלסטיק" אני אומרת ומוסיפה שאין סיכוי שיתפסו אותי לובשת חיה אומללה. "פלסטיק/עור, לא עקרוני. העיקר אפקט הסינוור" הוא אומר ותוקע חיוך. יש אזורים בארץ שלא די שעוד שולטים בהם הסטנדרטים של "אתא", גם נורא קל לסנוור אותם. אולי אני צריכה לשקול מעבר דירה?
• סרט בסינמטק עם האחת והיחידה. המלכה. אחותי.
• עמדתי על פי התהום, ראיתי לתחתית את הלבן בעיניים ולקחתי צעד אחורה. לא יכולה להסביר את זה, לא אופייני לי אבל פתאום הרגשתי שאני לא רוצה ליפול לשם, שזה יכאב, שזה לא שווה את זה. אז ברור שיש בי צד שקצת מצטער, שאולי מכה על חטא (התחייבתי למשהו?) אבל בסה"כ אני שלמה עם זה ויודעת שאם לא אני – אין מי שישמור על עצמי.  
• צהרי יום שישי ואני הולכת בקינג ג'ורג' עם חברה. כהרגלי אני מדברת בהתלהבות ומלווה את עצמי בנפנופי ידיים, כשפתאום משהו מושך אותי ועוצר אותי במקומי. גם החברה נעמדת במקום ושתינו מסתובבות אחורה ולא מאמינות כשאנו רואות על פני מה חלפתי בהליכה מהירה – עמודון ברזל בגובה 60 ס"מ ובקוטר משתנה שבין 10 – 20 ס"מ, מהסוג שהעירייה מציבה על שולי המדרכה לצורך מניעת חניה. אחרי שעברתי אותו (ואין לי מושג איך) נתפסו בו שולי השמלה שלי שהייתה באורך שעד מתחת לברך, וגרמו לי להיעצר בבת אחת (איפה המיני כשצריך אותו?). "את קולטת?" אני מדווחת בערב לענת חברתי היקרה את מה שנהפך מאז לבדיחת השבוע אצל החבר'ה "את מבינה מה עבר לי בין הרגליים ואני בכלל לא הרגשתי?" 

היום, כמחווה לסמי בעל-הצוואר-התפוס, אין הערות בכתב נטוי.