עצמאית בשטח

בהתחלה לא חשבתי שיש בכך בעיה מיוחדת. נכון שהמחזור שלי אף פעם לא מאחר, אבל מצד שני לא זכור לי שהיה משהו ללא שימוש בקונדום, ואני – יש לי זיכרון טוב. ובכל זאת, למרות שעל פניו לא נראה שיש מקום לדאגה, החל לקנן לו חשש קטן בלב. בימים הראשונים התעלמתי, אחר כך חשבתי על זה קצת והחלטתי ביני לביני כל מיני החלטות (למשל, שאני מעדיפה לשמור את ההיריון. למה? אין לי הסבר, פשוט הרגשתי שזה מה שאני צריכה ורוצה לעשות). בינתיים הימים עברו, ובסופו של דבר המחזור הגיע ואני נשמתי לרווחה.

אלא שמאז אני כל הזמן חושבת על זה.

אני חושבת על כל האנשים שישמחו לגלות שאני עומדת להיות אמא, על איך שאחזיק אותו בידיים והלב שלי יתפוצץ מאושר. אני רואה בעיני רוחי איך הוא ישן במיטה שלו עם כל הבובות והצעצועים, איזה מובייל יהיה תלוי לו מעל הראש, ואיך נטייל בשבת בצהרים בשדרה. אני מנסה לגרש את המחשבות האלה ולהחליף אותן בבחילות, גוף שלא יחזור להיות מה שהיה ולילות ארוכים ללא שינה. אני חושבת על מחלות ומטפלת שמבריזה ושביתות בבית ספר, על הוצאות כספיות גדולות והתמודדות עם הלא נודע. אני חושבת על כך שהחיים שלי ישתנו ללא היכר ושמישהו אחר יגזול ממני כל רגע ודקה, אני חושבת על זה ומיד רואה בעיני רוחי את הלחיים השמנמנות שלו והכל נשכח.