לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 58





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

פנינו לאן?


 

ב- 88 הייתי בחו"ל, אז יצא כך שב- 1992 הצבעתי לראשונה בבחירות, ונכון לעכשיו, ולמרות מה שקרה, זו הכנסת האחרונה שכיהנה לאורך 4 שנים מלאות. אני זוכרת את הימים ההם כאילו היו רק אתמול. הייתי סטודנטית, גרתי בצפון והבחירות היו בקיץ, לקראת סוף הסמסטר. ישבנו כל היום בבית על פרויקט הגמר, ורק מאוחר בערב, הלכנו לקלפי ממש לפני שנסגרה. אני זוכרת את האופוריה, את התחושה שלראשונה מזה זמן רב נכון לנו עתיד טוב יותר, את ההרגשה שההגה נמצא בידיים טובות - הרגשה, שאם יורשה לי לומר, לא חזרה מאז. בכל הבחירות הבאות גרתי בת"א והצבעתי באותה קלפי (רח' טשרניחובסקי) בתדירות של אחת לשנתיים-שלוש, והכל כאילו אותו דבר, כי למעשה אף צד לא מצליח לחולל שינוי משמעותי, וזו רק ההרגשה שהולכת ונעכרת מפעם לפעם, עד כדי ייאוש שמראש מבטל כל סיכוי למחאה אמיתית. ובכל זאת, אומרים שקיומה של מדינת ישראל הוא נס, ואולי אנחנו פשוט מפונקים מדי, ואם היינו חווים על בשרנו פוגרום או שניים היינו מנשקים בכל בוקר את האדמה שרגלינו דורכות עליה.

 

במקום די רחוק, קרוב לכאן

אספנו את עצמנו

הבאנו חברינו

ולא אמרנו מי ומה

 

בדרום בצפון או במרכז

שכרנו קצת שמים

דמעות הביאו מים

פתחנו ארץ חדשה

 

מדינה קטנה

מתחמקת מצרה

את הכתובת לא תמצא

היא שמורה בתוך קופסה

בעולם כל כך קשה

להתבלט זה לא יפה

נתחבא כאן ולנצח לא נצא

 

מילים: דני סנדרסון

לחן: דני סנדרסון ויוני רכטר

 

 

 

ולמה אני בכלל כותבת על זה, ומה רציתי להגיד? מצד אחד אני מיואשת, מצד שני אני אדישה, ומצד שלישי תמיד יכול להיות גרוע יותר, והנה למרות הכל אני יושבת לי בדירה האהובה שלי בת"א, יש לי את מיצי היקר ועבודה שאני אוהבת, פרנסה בשפע (כאילו - שפע מינימלי, כן?) וחברים מלוא החופן. רוב החיים כבר מאחורי ואת מה שנשאר אעביר איכשהו, ואולי הדבר שהכי מציק לי כרגע הוא שאין לי את מי להאשים בכך שאני לא מצליחה לגרור את עצמי לחדרכושר.

 

אפרופו חדר כושר:

40-50 – העשור הבוגר: "אף על פי שבשנות הארבעים חלה ירידה מתונה בתפקודים הפיזיולוגיים, אנשים פעילים עדיין יכולים להגיע להישגים נאים מבחינת כוח ומסת השרירים וכן בביצועים האירוביים. אתם עלולים להרגיש ירידה קלה בגמישות השרירים וכן בתפקודים נוספים של מערכת העצבים, כגון זמן התגובה והזכרון לטווח קצר. השמיעה וגם הראייה נחלשות מעט. כמו בעשורים הקודמים, קצב חילוף החומרים והדרישה הקלורית מצטמצמים ב 2% נוספים, וללא תיקון קלורי מתאים עלולה להיות עלייה במשקל. לקראת סוף העשור ובתחילת העשור הבא ירגישו רוב הנשים את ניצני גיל המעבר. ירידה חדה יחסית ברמת האסטרוגן תביא לשינויים פיזיולוגיים ובהם הפסקת המחזור החודשי. זו תגרום בן היתר לירידה במצב הרוח ובחשק המיני (לא ברור מה קודם למה)."

מתוך מגזין המנויים אפירל-מאי 09, הולמס פלייס. 

 

נכתב על ידי , 15/4/2009 12:21   בקטגוריות אני עצמי ואנוכי  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חוד התער ב-16/4/2009 22:24



165,553
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)