עצמאית בשטח

את רותי הכרתי ביום שישי לפנות ערב בפינת העישון של האשראם. היא ביקשה ממני אש, שאלה עם מי הגעתי (חברים) ומאיפה אנחנו (ת"א. אלא מה), ומפה לשם גילינו שיש לנו מכרים משותפים ונסחפנו לשיחה ארוכה. רותי אמרה שאני נראית צעירה מארבעים ושתיים שנותיי (היא בת 36), ושאלה אם לא שקלתי ללדת ילד, ואם אני לא מפחדת להזדקן בגפי. אמרתי לה שמעולם לא רציתי ילדים, גם לא כשחייתי בזוגיות, ושהרבה שנים באמת פחדתי מהלבד, אבל מזה זמן שצורת החיים הזו התחבבה עלי ולמען האמת אני לא יכולה לראות את עצמי חיה אחרת. רותי שתקה קצת ואז אמרה שמזה זמן שהיא חשה ברצון עז לילד משלה ומהרהרת בהבאתו לעולם בכוחות עצמה. היא אמרה שנמאס לה מאורח החיים שהיא מנהלת, עם כל הזיונים בשירותי מועדונים והבחורים בין מיטותיהם היא מדלגת. היא אמרה שלפעמים היא לא מבינה איך הגיעה למצב הזה, הרי יש לה משפחה אוהבת, עבודה מכובדת, והיסטוריה של מערכות יחסים בריאות וממושכות, ואיך מזו תקופה היא מפרפרת בזרם העכור של הצד המכוער של החיים ולא מצליחה לצאת. אמרתי לה שאני מבינה על מה היא מדברת, ושלכל אחד יש תקופות קשות. שהיא בחורה אינטליגנטית וחזקה והכוח בניתוב החיים שלה נמצא רק אצלה. אחר כך דיברנו על הפסטיבל ואיזה פעילויות יהיו מחר, ואז הלכתי כי ע' באה לשאול אם בא לי שנארגן ארוחת ערב. אבל הדברים של רותי המשיכו להתבשל לי בראש וככל שהשעות עברו נהיה לי יותר ויותר עצוב, עד שגם חבורת האנשים החוגגים בה נתקלתי לפנות בוקר נראתה בעיני פתאטית ודוחה ומיהרתי למצוא מפלט בחיבוקו החם של שק השינה שלי. יחד עם הקפה של הבוקר הגיעו גם הדמעות ואני התחפרתי מאחורי האוהל ובכיתי שעה ארוכה הכי בשקט שאני יכולה. בכיתי כאילו על רותי ועל שכמותה, אבל למעשה בכיתי על עצמי.

אחרי שנרגעתי אכלתי קורנפלקס עם חלב, בלעתי חצי כדור, הלכתי למתחם המרכזי בו ציירו בצבעי גוף, התיישבתי בין כל הבחורות שעוטרו בפיות פרחים ופרפרים, וביקשתי פצע פתוח על החזה. בזמן שהציירת השתדלה לעשות כמיטב יכולתה התאספו מסביב אנשים והתפעלו מזרזיפי הדם, ולמרות שהתוצאה הסופית הייתה מעפנית, עמדתי מוקסמת מול הראי והייתי בטוחה מתמיד בנוגע לדרך שלי.  

בניסיון להרגיע את הבכי ובהתאם להנחיות שקיבלתי בזמנו מרמה, עשיתי מאמץ לחשוב על הדברים הטובים שיש לי בחיים - על החברים הטובים, העבודה, מיצי הקטן. אבל התמונה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה דווקא של אבא שלי, עם החיבוק החם והשיר המצחיק שהיה שר לי לפני הרבה שנים כשהייתי האפרוח שלו ופחדתי מחלומות רעים לפני השינה. הבכי רק גבר.