עצמאית בשטח

"היי, אתה כבר השני בו אני נתקלת שצוחק כשהוא גומר!"

"אני תמיד ככה. לא שולט בזה."

"גם הוא היה תמיד ככה. תגיד, ממה זה נובע?"

"אני חושב שממבוכה."

"מבוכה?? לו זה יכול להתאים, עליך זה ממש לא מתלבש."

"אז אצלי זה כנראה רק שאריות-של-מבוכה." הוא צוחק ומעביר את היד שלו מהצוואר שלי לכיוון הבטן, אומר שמעולם לא נתקל באישה בגילי עם ציצים כאלה מושלמים. אח"כ הוא מגלגל לעצמו סיגריה, ואומר שבימים הקרובים הוא אמור לקבל משלוח מבנדוד שלו שמגדל שיח קנביס. "בפעם הבאה אני אביא לך. זה חומר מעולה, לא תמצאי כזה בשוםמקום".

אני כבר 6 ימים עם הכדורים החדשים שהרופא רשם לי, ובנתיים מרגישה מצוין. עוד יומיים אתחיל להפחית את המינון, ואני קצת מפחדת, אבל מרגישה שאני מסוגלת לכך ושאין זמן יותר מתאים לכך מאשר ממש עכשיו.

חוץ מזה הכל סבבה. מוזר לי קצת להגיד את זה כי למעשה לא קרה/קורה משהו מיוחד, אבל איכשהו הכל טוב, וכשאני מתעוררת בבוקר אני קמה בשמחה מהמיטה. עולם שלם מחכה לי בחוץ.