ביקור במוזיאון הארץ זורק אותך אחורה בזמן, עם התכנון הארכאי של ביתנים ניפרדים, שבילי גרנוליט, משטחי דשא וקקטוסים ארצישראלים. "לא חם לו ברגלים?" שואלת גברת מבוגרת למראה האחיין של ג'יימס (כמעט שנתיים) שמתרוצץ יחף, "הוא אומר שלא" אני עונה ומתכופפת כי צריך לתת לו יד במדרגות ועם העקבים אני גבוהה מדי. ג'יימס הלך עם העגלה בשביל מסביב, וכשאנחנו מתקרבים לכניסה לביתן הוא מנופף לנו ביד וצועק "שולה, מתאים לך ילד!". התערוכה היתה בדגש על זכרונות ורומנטיקה, ללא התייחסות למימשק בין העיר לגן החיות שעמד בטבורה, מה שאיכזב אותנו במקצת. "עיר לבנה, ימים שחורים", לעומת זאת, הפתיעה לטובה, ואני התקשתי להתנתק מהתמונות הקשות והתיעוד של המבנה העירוני לאורך השנים, אלא שהמוזיאון עמד להיסגר וגם הבטן כבר קירקרה. "איזה מזל ששלנו שקט" אמרתי לג'יימס מאוחר יותר, ב"מטבחון", מוקפים משפחות עם ילדים צווחניים, בעוד האחיין שלו ישן בעגלה כמו מלאך זהוב שנפל מהשמיים. "ברור ששקט" הוא עונה מעל צלחת של כבד קצוץ וחמוצים, "זה הילד שלנו, לא?".
קיץ שנגמר תמיד עושה לי צביטה קטנה בלב. כי למרות שינאתי לחום וללחות, סוף הקיץ מסמל סיומה של תקופה, ואני הייתי מעדיפה שהזמן לא יעבור כ"כ מהר. וגם יש המון בגדים שבכלל לא הספקתי ללבוש העונה.
עוד יומיים חוזרים לשגרה, ואני, כבת מזל שור טיפוסית, צריכה את זה כמו אויר לנשימה.
תוספת מאוחרת - רכישות הקיץ האחרון:
קלוז אפ על השחורות:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
