מונית השירות פנתה מהנביאים לרב קוק, ומהרדיו עלה הקול של אחת הזמרות היותר מוכשרות ומפוספסות בארץ, שלא לומר אחת מהנשים היפות במדינה. סגרתי את הריצרץ' של המעיל, כי בירושלים קר בבוקר, הקשבתי למילים של השיר וחשבתי שאם כבר לחיות אז כך – בסערה ועם כל הלב. אבל אצלי זה בכלל לא קיים. אפילו כשהייתי מאוהבת בכל לבי בבחור נשוי, בכלל לא רציתי שיתגרש אלא רק שיניח לי. החיים שלי משמימים ונטולי ריגוש, וזה הכי גרוע שיש.
ומה ובכל זאת היה לנו?
- לילה באומן17. צפוף, מחניק וקצת מאכזב מבחינה מוזיקלית. ובכל זאת - היה כיף וצריך לעשות את זה יותר. אגב, מה יותר מוזר – זה שציפיתי שאגיע ויהיה על הרצפה ריבוע מסומן עליו כתוב "שמור לשולה שמבדוי" או העובדה שזה לא קרה?
- ביקור של נוריקו והקטנה. מלא זמן לא התראינו, הקטנה חופרת בטירוף, יש עוד את הקטע של המנהרות בעזה אן שהפסיקו עם זה?
- ץ מפציע, שומר על מיצי כשאני במועדון ומתקן לי את השלט והטלפון. איזה גבר. כמו הקטנה - גם הוא לא פראייר בחפירות. זה משהו בגנים?
- ג'יימס היה במשלחת בחו"ל. הביא לי מתנה הורסת, שנבצר ממני לתעד בבלוג כי המצלמה, שנסעה איתו, טרם חזרה.
- יש מצב שתתבטל לי עבודה שאני עושה לעירייה. מצד אחד זה מבאס כי זה אחלה פרויקט ומצד שני הם ממילא משלמים גרושים אז מה אכפת לי, וגם יהיה לי קצת זמן לנשום (חנוקה בעבודה).
- בתחילת השבוע גרבתי גרביונים חדשים שקניתי באמסטרדם ב H&M וקיבלתי מיליון מחמאות. תודה לבנות שחשפו בפני את רשת הביגוד הזולה הנ"ל.
- אני עם לק כתום בבהונות ומתה על זה.
- משקפי השמש ההורסים שלי נשרטו בצורה די משמעותית. זה מאוד מעצבן כי אני מנועה מלרכוש זוג חדש בשנים הקרובות (נדר שנדרתי כשגיהצתי עליהם אלפיה). עכשיו אני לא יודעת מה יותר גרוע – להסתובב עם משקפים שרוטים או להפר נדר.
- הבוקר איך שקמתי ניקיתי חלונות ואח"כ הלכתי לחדר כושר. אני מציינת את זה כי סביר להניח שזה לא יחזור על עצמו.
שאלה לקוראים: נניח שאת/אתה בחור צעיר שיש לו מלא זמן פנוי כי הוא מועסק באחד הגופים הידועים לציבור הרחב בשם שב"כ/מוסד/מועצה לבטחון לאומי וכד', ואלה עובדים במקרה הטוב 100 שעות בחודש. עד כאן?
נניח הכרת מישהי ברשת, והצלחת לשכנע אותה שתעשה הפסקה קצרה בצהרים באחד הימים שהיא עובדת מהבית ותיאות להיפגש עמך. סבבה.
אתה מגיע, מוצא חניה מתחת לבית שלה (סחטיין עליך), לא שם כרטיס חניה וגם לא מקבל דו"ח (בטח תפס מראש את הפקח ושלף לו איזה תג). מעולה.
עולה אליה, מתחיל ויכוח פוליטי סוער בו אתה מייצג את "צבא הכיבוש" והיא את "השמאל הנאור". סבבה, אנחנו בעד עימותים, כל עוד הם מילוליים בלבד.
נשאלת השאלה: כמה זמן אתה אמור להישאר? כאילו, שעה-שעה וחצי זה הגיוני, לא? סה"כ הבחורה באמצע יום עבודה ויש לה דד-ליין עצבני על הראש. אז מה עובר לך בראש כשאתה נשאר 3 וחצי שעות(!!) וגם זה רק בגלל שבאיזשהו שלב אזלו הקונדומים? ראבק, לא כולם מעבירים כרטיס במשרד רוה"מ, יש כאלה שאשכרה עובדים למחייתם.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
