עצמאית בשטח

"תרגעי, נו. תפסיקי לזוז"

"אתה בטוח שעשית את זה פעם?"

"אלף פעם, אמרתי לך"

"טוב, תזהר"

"אל תדאגי"

1:30 בלילה. אני יושבת עירומה על האסלה וקר לי. עזרא כורע מולי, כף היד השמאלית שלו מלאה סבון מקציף, ובימנית הוא מחזיק סכין גילוח. בהתחלה אני עוצמת עיניים, אבל חוסר הידיעה מפחיד פי כמה, אז אני פוקחת אותן ועוקבת אחרי תנועת היד שלו, זורקת מדי פעם הערה בנוגע לכישורים שלו. אבל עזרא לא מתרגש. בכלל, עזרא הוא אחד האנשים היותר רגועים בהם נתקלתי בחיי.

הכרנו לפני 3 חודשים (בערך) אבל עד היום לא כתבתי עליו מילה. הקשר בנינו קצת יוצא דופן, כי באופן רשמי הוא למטרות סקס בלבד, אבל על ההתחלה נוצרה מן כימיה כזו, שגורמת לו להתוודות בפני על דברים אותם הוא לא מספר לאף אחד, ולסמס לי באמצע הלילה "לילה טוב, מותק. מת עליך". עזרא הוא כאילו בחור קשוח ואדיש המנהל ביד רמה את עסקיו המצליחים אליהם הוא משועבד כמעט 24 שעות ביממה, אבל בתוך הגוף המקועקע מסתתר ילד קטן ורגיש שהחיים לא ויתרו לו בכלום, למרות שבאופן רשמי הוא ממשפחה-טובה-רעננה. לפעמים, אחרי שהוא הולך, אני מסתכלת עליו מהחלון, איך הוא חובש את הקסדה ועולה על האופנוע, ובגלל שאני יודעת שהוא מסמס תוך כדי נהיגה אני מבקשת בלב שהנסיעה תעבור בשלום. לפעמים, כשאנחנו שוכבים באלכסון במיטה, אני מתרוממת על המרפק ומעיפה בו מבט. רוצה לשמור על הילד שמאחורי זיפי הזקן, שלא יאונה לו כל רע.

פעם חשבתי שזה מוזר שבחור צעיר שיש לו משפחה אוהבת וחברים טובים ועשרות אם לא מאות מכרים, חושף את הפרטים הכי אישיים דווקא בפני מישהי שהוא בקושי מכיר. אבל אז נזכרתי שזו המטרה להתחלת הכתיבה שלי כאן, והבנתי - אני הבלוג של עזרא.

"אין לך מושג כמה את יפה עכשיו"

"וקודם? קודם לא הייתי יפה?"

"היית, בטח. רק לא ראו. עכשיו רואים. תשארי תמיד ככה."

עם כל הכבוד לכימיה, זה ממש לא לעניין שהוא הצליח להוציא ממני משהו שרבים וטובים לא הצליחו. הכל בגלל השעה המאוחרת, הראש שלי כבר לא צלול אחרי חצות. L