עצמאית בשטח

"הגוף שלי מאותת שזהו, הזמן שהוקצב לי אזל" אמרתי בצהרים לג'יימס על קפה ב"נח", תוך פירוט התחלואים שתקפו אותי בחודש האחרון (3 סופ"שים רצופים של וירוס, 1 פטריה וגינלית, 1 דלקת וגינלית קשה, 1 דלקת בדרכי השתן ו- 5 ימים רצופים של שלשול קורע מעיים שנרגע רק ע"י התערבות תרופתית.) ג'יימס אמר שזה לא פשוט להזדקן, הדליק עוד סיגריה והמשיך לדחוף את האף לסמס'ים שהגיעו אלי ("מי זה? בן כמה? שווה??"). שלל הסלבס שעיטרו את השולחנות בגינה הקטנה הצליחו לגרום לי לסמס בזמן אמת, פעולה שלחלוטין אינה אופיינית לי. זו הזיקנה שהפכה אותי לטיפוס רגשני.

דברים שעשיתי החודש: עבדתי (קצת), קניתי (די הרבה), זרקתי (בעיקר תחתונים וגרביים ישנות) ורוב הזמן ישנתי (מחלות זה מעייף).

"יפה. אהבתי." אמר הגניקולוג במוקד של מכבי אליו הגעתי באחד הלילות, מעולפת מכאבים, והעביר את קצות אצבעותיו על הקעקוע החדש שלי. מההלם לא עניתי. זו הטרדה מינית או מה??

מחר יש לי תור להומאופת שאמור לחלץ אותי מקריסת המערכות הכללית לתוכה נקלעתי, ובפעם הבאה שאכתוב כאן כבר תהיה שנה הבאה.

חיסול ב"סוהו". לא שיש לי מושג מה לעשות עם כפיות המדידה, אבל הן כאלה חמודות שלא יכלתי להשאיר אותן שם.