עצמאית בשטח

מחלות

"נעלמת לי בזמן האחרון. איפה היית?"

"הייתי חולה"

"ועכשיו? את כבר בריאה?"

"כמעט. אני בדרך."

כשאני חושבת על זה עכשיו, הכל התחיל בצהרי יום שישי באוקטובר האחרון. בבוקר הייתי בהרצאה + סיור מקצועי בעיר, וקבעתי עם דויד שניפגש יותר מאוחר ב"נוח" (שהיה השכונתי החביב עלי, ממנו הדרתי רגלי זה מכבר עקב התדרדותו.). בדרך לשם תקפה אותי חולשה וסחרחורת, ומאוחר יותר, כשחזרתי הביתה, כבר הייתי ממש חולה, וב 8 החודשים שעברו מאז לא הייתי בריאה יותר משבועיים רצוף. כל הרופאים שעברתי דרכם אמרו שהבדיקות שלי מצוינות, שאין לי שום בעיה גופנית, ושאני פשוט חלשה מדי ולכן כל וירוס שעובר בסביבה נדבק אלי. "את צריכה לנוח יותר/ לקחת ויטמינים/ את לא אוכלת מספיק/ את עובדת קשה מדי/ תנסי טיפול הומאופטי/ את שותה מספיק מים?/ איך את מרגישה מבחינה נפשית? מופעל עליך לחץ כלשהו?". התגלגלתי מרופאת המשפחה למומחה פנימי, לרופא נשים (3 שונים), אא"ג והומאופט, ובסופו של דבר היחיד שהצליח להוציא אותי מזה היה איש-השיאצו (הוזכר בבלוג בעבר, לא מוצאת איפה), והאמת אין לי מושג למה לא הלכתי אליו קודם.

"איך זה יכול להיות שאת חולה כ"כ הרבה?"

"לא יודעת, נראה לי שעשו לי עין הרע"

"את?? את מאמינה בעין הרע??"

"ברור!!! אחרת איך תסבירי את זה שאני חולה כל הזמן??"

(סיגל מהלשכה בירושלים ואני)

הדבר הטוב היחיד שיצא לי מכל הסאגה הנ"ל זה שירדתי מ 56-57 ל 52 קילו. לא יודעת אם 4 קילו שווים חודשים ארוכים של סבל (בעצם יודעת. לא שווים), אבל אם זה המצב לפחות נהנה ממנו. בשבוע שעבר נשקלתי והמחוג טיפס ל- 53, מה שאומר שחגיגת הקרואסונים תצטרך להיפסק.

דברים מעצבנים

מאחר שמאמצע השבוע אני בריאה לחלוטין היה ברור שעכשיו יקרו לי דברים מעצבנים אחרים, ואכן הקארמה לא איכזבה עת הכספו-חור בלע לי את הכרטיס (טעות בסיסמא) ואני נתקעתי ביום ו' בצהרים עם 30 ש"ח בארנק. באופן מפתיע החלטתי לסרב להתבאס, שדדתי באופן זמני את קופת וועד הבית הנמצאת באחריותי, ואף יצאתי למסע קניות פרוע במסגרתו בזבזתי 170 ש"ח, מתוך ה 300 שהיו בקופה, על תיק שאם מצב בריאותי היה מאפשר זאת כבר הייתי רוכשת מזמן.

חדר כושר

חזרתי להתאמן, כל הגוף שלי תפוס, צריכה בדחיפות בגדי ספורט.

עבודה

יש והרבה. מצד אחד זה טוב, אבל מצד שני קשה, במיוחד כשאני נחושה בדעתי לשמור על עצמי ולא לחזור למצב של 7 ימי עבודה בשבוע.

סמס

"היי שולה, מה קורה? בא לך להיפגש? מתי נוח לך? אילן." (זה א' מהפוסט הזה. נמאס לי מאותיות מה גם שאיכשהו יוצא שכולם זה א' או ע'!!)

"היי. אתה לא מאמין איך היומן שלי עמוס בשבוע הבא. אולי א' לפנות ערב, אם יסתדר לי עם העבודה?"

"סבבה. תעדכני במהלך היום."

התחלתי לשריין ביומן זמן לזיונים! הצילו!!

לא יודעת איך אני מרשה לעצמי לשבת ולכתוב פוסטים כשיש לי כ"כ הרבה עבודה להספיק היום. שבת שלום.