עצמאית בשטח

בוקר טוב, ילדים.

בוקר טוב, הגננת שולה. שוב סיפור?

לא, ילדים, היום לא נשמע הסיפור. הסיפורים שלי חוזרים על עצמם וכבר מתחילים לשעמם אפילו אותי. היום, ילדים, נעשה משהו שהגננת שולה אוהבת – נשחק משחק.

מה, יש בגן שש בש?

מה פתאום שש בש? שש בש זה משחק שטחי, ואנחנו בגן משחקים רק משחקים בעלי ערך חינוכי. 

אוף, הגננת. בכלל לא כיף איתך היום.

לא להתחצף. אנחנו נשחק משחק שקוראים לו "מי יעזור לפ' לאבד את מספר הטלפון של שולה".

הגננת שולה, את לא מסבירה את הכללים?

לא, ילדים. למשחק הזה אין כללים, וגם אם לפעמים נדמה שיש – מסתבר שאף אחד לא שומר עליהם. והאמת היא, שאם מישהו מכם חושב שהוא מבין או יודע מהם הכללים – הגננת תשמח לקבל הסבר. 

כשפ' התקשר אלי, לפני חודש ומשהו, הוא אמר שבשבועות האחרונים אין לו נגישות למחשב, ואני העליתי לבלוג את הפוסט בידיעה שהוא לא קורא. לקראת סוף אותו שבוע הוא התקשר בשנית ואמר שהוא עובר בת"א הערב ורוצה שניפגש. לראשונה, כמובן.

הסכמתי, מתוך מחשבה שהגיע הזמן לסגור את הסיפור. ואכן נפגשנו.

פ' אמר שבמידה שהיה פוגש אותי בתקופה שהיה פרוד הוא חושב שהיה מתאהב בי, ואח"כ עצר לרגע ותיקן את עצמו – הוא בטוח שהיה מתאהב בי.

לא נראה לי שזה תלוי במצב המשפחתי שלך, אמרתי לו, לדעתי אתה כבר עכשיו מאוהב בי.

יכול להיות, הוא ענה ותלה בי מבט מהורהר.

אח"כ הוא אומר שאין לו מה להציע לי, ואני עונה לו שהוא עשה את הבחירה שלו ואני לא רוצה ממנו כלום, ולמרבה המזל יש לו לו"ז צפוף והוא הולך, לא לפני שהוא מתעקש שאלווה אותו לדלת ומחבק אותי שוב ושוב וגם מנשק אותי במצח למרות שאמרתי שאני לא מרשה לו לגעת בי. וכשסגרתי אחריו את הדלת ידעתי שהסיפור נפתח מחדש.

אחרי שבועיים בערך אני הייתי חולה והוא בא לבקר אותי שוב. הוא היה אצלי שעה וחצי או שעתיים ולא הצליח להוריד ממני לרגע את הידיים שלו. אמרתי לו שהוא מעצבן אותי ושאני לא רוצה שום דבר איתו, אבל הוא אמר שהוא לא מתרשם שאני סובלת, ומאוחר יותר, כשליוויתי אותו לחניון הוא שאל למה בעצם הסכמתי להיפגש איתו. "רציתי שיכאב לך כמו שכאב לי בקיץ" זרקתי לו בשליפה, למרות שזה לא מדויק כי למעשה לא אכפת לי מה הוא מרגיש ואין לי שום עניין בנקמה.

אז למה בכל זאת אמרתי את זה? כי רציתי להגיד משהו מגעיל כדי להרתיע אותו. כדי שילך ולא יחזור, וזה מה שיצא לי מהפה באותו רגע.  

ומאז פ' התחיל להתקשר אלי באופן קבוע ולבקש שניפגש, אבל אני אמרתי שאני עסוקה ואח"כ גם לא עניתי וגם לא החזרתי לו מיילים, אבל הוא מתעקש להמשיך ולהתקשר עד שהשבוע עניתי לשיחה וזאת על מנת להגיד לו שיפסיק, שאני לא רוצה להיות בקשר איתו.  "אבל אני לא מפריע לך. אני רוצה רק קשר חברי ולא מעבר לזה" "זה כן מפריע לי. הנוכחות שלך היא מן זמזום כזה ברקע, זה לוקח ממני אנרגיות שאין לי, זה משהו שאני לא רוצה בחיים שלי. מכיוון שאתה מודע למה שכתוב בבלוג שלי ולאור מה שהיה בינינו עד כה – אני חושבת שזה ממש לא בסדר מצידך שאתה מתעקש להמשיך ולהעמיד במבחן את המצב הנפשי המעורער שלי"

"אני מבין מה את אומרת, ואפילו יכול במידה מסוימת להצדיק אותך" הוא עונה "אבל אני מבחינתי לא מקבל את ה"לא" שלך כסופי. אני אמשיך לנסות".

תהרגו אותי אם אני מסוגלת להבין את זה.

1. לא שאני חייבת דין וחשבון או משהו כזה, אבל בכל זאת – אצלנו בגן עדיף שהפוסטים יהיו חינוכיים – ולכן מצאתי לנכון להוסיף הערה: לא היה בנינו כלום.

ובמילים אחרות: אין לו מושג איך הקעקועים שלי נראים.

רק שיהיה ברור.

2. "את לא צריכה להיפגש עם כאלה שמתחילים איתך דרך הבלוג, אני חושב שזה ממש רע בשבילך" אומר פ' בסוף השיחה שלנו.

חה.

מקנא?

3. לפני כמה ימים עלה מולי מישהו באי.סי.קיו. (לא יודעת מי, לא הציג את עצמו) ושאל מה לא בסדר בי לאור מה שכתבתי בצידי הבלוג - שאני אוהבת "בחורים שעושים לי רע".

האמת? גם אני רוצה לדעת.