עצמאית בשטח

יום שלישי, ערב, בית.

"אהלן ג'יימס"

"מה קורה?"

"הכל טוב. תשמע, הטלויזיה שלי מתה. איפה אתה קנית?"

"חכי אני אתן לך את המספר של אבא שלי, תתייעצי איתו. הוא עושה את כל הקניות של המכשירים במשפחה."

"ערב טוב, אבא-של-ג'יימס? זו שולה"

"שולה, איזה יופי לשמוע אותך. מה שלומך?"

"שלומי מצוין, תודה. מה שלומך?"

"ברוך השם, מרגישים טוב. אני שומע מג'יימס שאת צריכה טלויזיה חדשה".

"כן. מה אתה ממליץ?"

אבא-של-ג'יימס מבקש כמה פרטים, ואז מודיע לי שהטלויזיה החדשה שלי תהיה תושיבה 32 אינץ', אנחנו ניפגש בחנות הקבועה שלו, נקנה את המכשיר והוא יסיע אותי הביתה כי "אין סיבה לזרוק סתם כסף על הובלה".

"אבל אבא-של-ג'יימס, זה בסדר, אתה לא צריך לטרוח. אני יכולה ללכת לבד."

"מה פתאום לבד, אני לקוח קבוע שלהם, הם מכירים אותי. את באה איתי ואני דואג להכל." ותוך 5 דקות הוא כבר אחרי שיחה עם מנהל החנות, השם שלי כבר רשום על המכשיר וגם המחיר נסגר לשביעות רצונו. רצונו של אבא-של-ג'יימס, כמובן, אני הייתי משלמת כפול בלי להניד עפעף. (כמה עולה טלויזיה בכלל??)

יום שישי, צהרים, בית.

"מה זה, זה רק מסך בלי רגל. איך זה אמור לעמוד?"

"רגע, חכי, זה בתוך הקופסא. מה זה, איפה הברגים? אה, הנה הם, תביאי מברג"

"אתה בטוח שככה מרכיבים את זה? אולי תבדוק בהוראות?"

"הכל בשליטה. תני ליוסף לנהל את העניינים. איפה את עושה את הסדר?"

יש לי טלויזיה חדשה!

חג שמח.

יום שישי בצהרים, 1 ש"ח במכונה של הסוכריות בבורקס ליד סמטה אלמונית. 2 סוכריות, וגם הן בטעם של תרופה.