מיצי שלי ואני כבר למעלה מ 8 שנים ביחד. ל' הביא אותו קצת אחרי שעברתי לגור אצלו, ומיצי, שהיה אז גור, נהג לישון בסלון על שמיכה קטנה של תינוקות ובחברת קומץ צעצועי פרווה שהגיעו יחד איתו מהבעלים הקודמים שלו. כשהוא קצת גדל הוא למד לקפוץ על המיטה וקבע בה את משכנו למשך כמה שנים טובות (וזאת בעידודו של ל' ולמורת רוחי הגלויה). כש-ל' פינה באופן סופי את הצד שלו, נהיה פתאום המון מקום, וגם חור שחור ועצוב שמיצי נכנס אליו ומילא אותו ברכות האינסופית שלו.
לא הרבה אחרי זה הגיע ד', שאהב כלבים אבל לא במיטה ("זה או אני או הוא"), וכשהוא עבר לרעות בשדות השֵם האינסופיים, ניצלתי את העובדה שהכלב בעל תפיסה איטית במקצת ולא הפניתי את תשומת ליבו לכך ששוב יש משטחים רחבים, רכים ושוממים בחדר השני, מעבר לקיר. מיצי המשיך לישון בסלון על הפוך הישן שלי למשך שנה ואולי שנתיים, אבל בסופו של דבר חדרה האפשרות האחרת להכרתו, והוא חזר להיצמד אלי בלילות.
והאמת? זה די מעצבן אותי. תחלופת מצעים בלתי פוסקת, ניקיונות אינסופיים, להתעורר באמצע הלילה מיללות כי הוא ירד מהמיטה ומתחשק לו שאני ארים אותו (על הידיים!) בחזרה, בבוקר הוא בכלל לא רוצה לצאת כי נעים לו בפוך החדש עם מצעי הפלנל (צודק. מה הוא השתגע לצאת החוצה ב 5:00 בוקר? למה יש לו ישיבה ב 8:00 במרחק של שעה וחצי נסיעה מהעיר?). אני מנסה להתחכם, להתעלם, לסגור לו את הדלת בפרצוף, אבל הוא יושב מהצד השני וקורע לי את הלב עם יללות ואת הדלת – עם השריטות. ומצד שני – הגוף הקטן והחמים שנצמד לי לבטן, עיניי דבש אוהבות שמסתכלות עלי בבוקר וליקוקים קטנים ומתוקים ליד האוזן. כי בשונה מזכרים אחרים, אשר נכנסים תמיד למיטתי בשמחה אך גם ממהרים לצאת ממנה וזאת על מנת שלא לחזור, מיצי הוא הזכר היחיד שניכנס, נשאר וגם מסרב בתוקף להיתפנות.
אבל לפני כמה ימים נפל דבר בממלכה.
הכרוב הופיע וניכֵס לעצמו את חדר השינה לכמה שעות. מיצי הוכה בהלם. הוא עמד ליד הדלת הסגורה וילל, וגם נבח ושרט אבל כלום לא עזר לו – את הלילה הוא בילה בבדידות מזהרת על השטיחון שלו בסלון. ובבוקר, כשגיליתי שבניגוד לתחזיות הוא גם נשאר בחיים, הבנתי שכדאי לנצל את המשבר לצורך מהפך. כשחזרתי מהעבודה הורדתי מהבוידם את הפוך הישן שלי על מנת לסדר למיצי מיטה פרטית משלו באמצע הסלון, והכלב זיהה מיד את השמיכה. הוא לא חיכה עד שאגמור ליישר את הקיפולים והתחיל להתפלש בה הלום אושר ומכשכש בזנב, ומאוחר בלילה כשחזרנו מטיול-אחרון-לפני-השינה, הוא מיד נכנס למיטה שלו, התכרבל ונרדם. כאילו מאז ומעולם.
מסקנה?
לפעמים, גם כרוב אחד קטן יכול לעשות סדר בבלגן.
איזה כרוב זה.
- עכשיו רק נשאר להזיז את המיטה שלו, שהשתלטה על אמצע הבית, קצת הצידה. נראה כמה זמן זה ייקח.
- מי אמר יוזמה ואופטימיות ולא קיבל? עכשיו יש לי פטור מיוזמות (ואופטימיות) לפחות עד סוף החורף.
- אני מדמיינת או שהשבוע גם הכלב אמר לי "לא"?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
