עצמאית בשטח

מה יש בתאריכים האלה שמחייבים עריכת סיכום, היום זה יום ומחר יהיה גם ולמי זה משנה שבמניין השנים התחלפה סיפרה, ובכל זאת מוצאת את עצמי חושבת מה היה ומה יהיה ולך תסמוך על הפצצה האיראנית, הקמצנים האלה בטח יבחרו לשמור אותה לעצמם, וזו גם הסיבה היחידה שהעולם מתעניין במה שיש להם להגיד, אז מה הם פראיירים לשרוף ככה את עצמם. ביום חמישי בלילה אמרתי את זה ל- א' (עוד א' לרשימה. לא מייחדת לו כינוי היות שאני בספק אם יוזכר פעם נוספת), אבל הוא אמר שאם העבודה שלי היתה לשמור על בטחון המדינה גם אני הייתי רואה חובה לעצמי לנטרל את האיום. את א' הכרתי לפני שבוע, יש לו עבר עשיר בשב"כ והווה אפוף מסתורין בגוף בטחוני אחר, ועל פניו הוא נראה חנון מנומס ונחמד ולא מזיק אבל למעשה הוא מכונה מתוכנתת היטב, ו 10 דקות אחרי שהוא נועץ בך את העיניים הכחולות שלו הוא מסוגל לפלוט רשימה מנוסחת היטב של התכונות שלך, ומה את חושבת ומרגישה ואוהבת ושונאת, והכל בנעימות רבה עד שמתחשק להכניס לו סטירה או לחילופין להגיד שיש לך זיבה, והכל כדי שיצא מהקור רוח שלו, שיתבלבל קצת, שיפגין איזושהי חולשה אנושית. א' אומר שאני מקובעת בדעה שלילית על אנשי בטחון, ובשעות הקטנות של הלילה הוא מרים את המכנסיים שלו מהריצפה ושולף מתחת לכרית אקדח אותו הוא ממהר לתקוע בחגורה, ואני הייתי בשוק כי בפעם הראשונה שניפגשנו ווידאתי שאין עליו נשק, אבל מסתבר שזה היה נכון רק לאותו ערב, ויצא כך שנתתי לו לזיין לי את הצורה בזמן שאקדח היה מוסתר כמה סנטימטרים מתחתי, וזאת בניגוד מוחלט לעקרונות שלי. התכוונתי לכתוב גם על ינוקא שנורא רוצה ילד ממני, אבל אני תפסתי ממנו מרחק ופצחתי בסדרת חינוך במסגרתה מנעתי ממנו את גופי ובמקביל דירבנתי אותו לצאת עם בנות גילו, ועל העבודה והדירה הזמנית וזו שעתידה להיות, ועל מיצי כמובן, אבל אני חייבת לצאת לכיוון של החתולה. המשך יבוא.

אני מתגעגעת לשולה.