עצמאית בשטח

שבת, צהרים, מבול היסטרי.

הנייד רוטט פתאום משיחה בלתי מזוהה. ינעל אבוק הבלתי מזוהות האלו.

שולה?

כן

שלום לך

גם לך (?)

מזהה עם מי את מדברת?

לא

השם X אומר לך משהו?

לא ממש (אתה? לא חשבתי שאשמע ממך יותר אחרי ההברזה ההיא)

ובכל זאת?

טוב, אם אני ממש מתאמצת יכול להיות שזכור לי אחד כזה (יאללה, נוותר לך)

מה שלומך?

בסדר (הרי זה לא ממש מעניין אותך)

מה חדש?

הכל ישן (מוודא שהשטח נקי?)

מה את עושה?

עובדת

באמת?

באמת-באמת

ויש לך תכניות להערב?

מי עושה תכניות בגשם כזה? (טוב שיש את מי להאשים)

צודקת. ובכל זאת - אני בת"א, מתאים לך להיפגש? רוצה לקפוץ יותר מאוחר?

איפה אתה? (סליחה? ממתי אני "קופצת" אליך, או לכל אחד אחר?)

אני תקוע בלי רכב בדירה של חבר בצפון העיר.

נראה, אולי. אני עובדת עכשיו וחברים צריכים להגיע בערב לקחת משהו. (לא מטריחה את עצמי עד לצפון העיר בשביל זיון)

אז תתקשרי, טוב?

בסדר, נראה, אם יצא לי. יותר מאוחר (אני מדברת אל הקיר או מה? "לא מטריחה את עצמי.....")

מחכה לטלפון שלך. אני מאוד אשמח לראות אותך.

וב 22:00, כשהגעתי, הוא באמת שמח לראות אותי.

ככה בכל אופן זה נראה לי.

הרי זה לא הגיוני שבחור נחמד שכזה יסתובב בבית עם אקדח בכיס. לא?

ולמה באתי בעצם?

נו, באמת. 22 וכל זה.

ערב, חדר כושר, לב העיר

ואני מאמצת את השריר.

המשקולות כבדות ואני עייפה,

אבל לא עושה לעצמי הנחה.

מדוע נגזר עלי להתענות בהיכל הסבל,

במקום להתרווח בבית מול מיטב הזבל? (בטלוויזיה)

ועוד דבר אחד קטן לא היה לי ברור -

למה שני הבחורים שהתעמלו מולי

שבתו ממלאכתם ובהו בחזה שלי

בפה

פעור.

1. דווקא יצא סבבה - ככה התפדחתי לרמות בספירה.

2. אני יודעת שהברזתי מההתחייבות להתייצב כאן ב 1 לינואר ולדווח אם ירדתי במשקל או לא. אז לא ירדתי (ואפילו עליתי) ולא בא לי לדבר על זה. רות סוף.