עצמאית בשטח

הרחובות מלאים מוזיקה, ושמש ואנשים מחופשים, ואני הלכתי בניהם מסוחררת מחצי בקבוק בירה והרגשתי כמו קלוד מ"שיער" בפארק (הכוונה לשיר שבתחילת הווידאו. לא הצלחתי למצוא אותו בנפרד), וינוקא אמר שבתקופת התיכון שלו הם היו מסתובבים בלילות שישי מחופשים לחבורה מהתפוז המכני,  ושהחבר'ה שהתחפשו ל"אסירון העליון" הם מהכיתה שלו והוא שונא את האוניברסיטה ולכן לא יגיד להם שלום. אחרי כמה זמן שירכנו רגלנו בחזרה, וינוקא הביא 5 קופסאות של בן&ג'ריס מ AM-PM וחיסל את זו עם הצ'וקלד-צ'יפס מול מתקפת חייזרים באקס-בוקס. בלילה הוא התקשר ואמר שאבוא אליו עם כל הגלידות שנשארו, ושלא נצא מהמיטה עד שנחסל הכל, אבל אני לא רציתי לקום מהספה וגם לא לאכול גלידה, כי בזמן האחרון אני חיה על שוקולד וקרואסונים ותפחתי כמו בטטה. ועכשיו אכנס להתקלח ולחפוף ראש, ואז יש לי המון עבודה. שבת שלום.

רציתי לכתוב על הלשכה, ועל הרגיעה הזמנית במלחמתי על הצדק בחלוקת משאבי הסביבה אבל אין לי כוח לזה. אנשים באים מחדש בכל יום לעבודה עם חיוך ורוגע בעיניים, כאילו הכל בסדר, כאילו אנחנו לא בעיצומו של מאבק. ורק אני מגיעה יום אחרי יום בסערת רגשות, לא שוכחת ולא סולחת ולא מוכנה לוותר, וכולם אומרים לי "שולה, את הורסת את עצמך, את חייבת להירגע, זה בסה"כ עבודה" אבל אני לא מצליחה.

קיבלתי פרחים ליום האישה הבינלאומי. זה היה כיף.