"גולדי, תקשיבי, יש לי סרטן בשד" אמרתי בטלפון אתמול בבוקר, וגולדי צחקה ואמרה שאין לי שום סרטן ועכשיו שאגיד לה מה קרה ומה אני מרגישה. ואני אמרתי שכבר כמה חודשים כואבת לי זרוע שמאל, לפעמים זה מגיע עד לכדי קושי בהשחלת היד לשרוול או שליפתה ממנו, וכל פעם נדמה לי שזה יעבור, אבל זה לא. והנה עכשיו במקלחת ניסיתי לעסות את האזור תחת מים חמים והרגשתי שגם הציצי הסמוך כואב, אז נגעתי בו והרגשתי וואחד-גוש ענק וכואב. מיד מיששתי גם בצד שני, שהתגלה כרך וגמיש ונטול כאבים, ושוב, בצד שמאל – קשה וכואב וגושני. אוקיי, ידעתי, יש לי סרטן. סבבה.
גולדי אומרת שסרטן בשד זה תמיד בגוש קטן-קטן, וחוץ מזה שגוש סרטני אף פעם לא כואב, ואצלי זה בטח ציסטה, וזה גם מה שאמרה רופאת המשפחה חצי שעה מאוחר יותר ונתנה לי הפנייה לממוגרפיה. חככתי בדעתי אם להתקשר או לא, הרי אם זה ממילא לא סרטן אז למה אני צריכה לבזבז חצי יום על המתנה ובדיקה כואבת, ומי יודע איזה טיפול זה יגרור (שאיבת נוזלים עם מזרק??) אבל אחרי שדיברתי עם החתולה בפייסבוק התקשרתי בכל זאת, ונתנו לי תור לסוף אפריל. עכשיו צריך גם לקבוע תור לאורטופד, כי הרופאה אומרת שהכאב בזרוע זה כנראה דלקת בגיד. איזה כיף.
היה קצת קשה למצוא, אבל זה היה הביקור האחרון.
ביום רביעי השתתפתי בישיבה שמטרתה היערכות בפועל של המשרד לקיום חוק שנמצא בהליך חקיקה. עד היום לא הגעתי לישיבות הללו מטעמי לו"ז, אבל ביום ד' זה במקרה הסתדר ולא היתה ברירה אלא להתייצב. הישיבות הללו שנואות עלי מכל הבחינות, ובכל זאת מצאתי את עצמי מעירה הערות ואף מציעה הצעה שזכתה למשוב חיובי. "זה די דבילי שהצעתי הצעה לשיפור מימוש חוק שמלכתחילה אני מתנגדת אליו נחרצות" אמרתי לעצמי במונית, בדרך משם "בישיבה הבאה אני שותקת כמו דג. דממת מוות. לא מוציאה מילה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
