עצמאית בשטח

מיצי קטן שלי,

עבר בדיוק שבוע מאז נפרדנו. נישקתי אותך בפעם האחרונה על האף המתוק שלך, וליטפתי את הבטן הזקנה בקצות אצבעות עד שהוטרינרית ביקשה שאפסיק כדי שתוכל להקשיב בסטטוסקופ שלה, ואמרה שאתה כבר לא איתנו. ינוקא סגר לך את העפעפיים, שבניגוד למה שרואים תמיד בסרטים ניפקחו שוב מעצמם.  הוטרינרית עטפה אותך בסווצ'ר בצבע בורדו, ואתה היית כ"כ יפה, כמו מלאך זהוב קטן ועייף בדרך לגן עדן.

16 שנים הענקת לי את האושר הכי טהור ומזוקק שיש. מזה חודשים ארוכים שהיית זקן וחולה ותשוש, וברור לי שהגיע זמנך לאחר שהארכת ימים מעל ומעבר, ועדיין – הכאב גדול, והבית כאילו ריק וחשוך בלעדיך.  

היה שלום תינוק אהוב שלי.

שלך,

בדמעות רבות, אמא.

מיצי הורדם ביום ו', הראשון ליוני, בשעה 3 בצהרים, לאחר שלקה בשבץ מוחי כ- 36 שעות קודם לכן. מיצי היה כלב שנולד וגדל עם כפית זהב בפה, וידע לכפות את רצונו על כל הסובבים אותו – הוא זה שקבע את מסלול הטיול, מה הוא יאכל ומי רשאי ללטף אותו. מיצי לא אהב כלבים אחרים, לא אהב להיות לבד, ותמיד רצה להיות מוקף באנשים. מיצי היה כלב עם אופי, ובשבילי הוא היה תמצית החיים.