לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 58





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2012

יולי, צהרים, אלנבי. ת"א.


 

 

האישה המבוגרת שנכנסה לחנות רכנה מעל המקפיא ושלפה ממנו במיומנות אריזות, ואני התקרבתי כאילו בדרך אגב, אבל למעשה כדי לראות מה היא קונה. עושה רושם של מבינת עניין האישה הזו, וגם יש בה משהו שמזכיר קצת את סבתא, למרות שהז"ל לא העלתה בדעתה לקנות אוכל מוכן, ואף לא חסכה ביקורת ממי שראה בכך מוצר לגיטימי. השקיות שנערמו על מכסה המקפיא נשאו כיתוב "ורניקס", ואצלנו בבית הם נקראו "ורניקלך", והוגשו כמנה ראשונה בכל ארוחה משפחתית אצל סבא וסבתא. בסך הכל בצק ממולא תפו"א, אוכל של כפריים עניים במזרח אירופה, אבל הטעם גן עדן. הסוד הוא בעובי הבצק, שאצל סבתא היה דק-דק, ובאלה הקנויים שאמא היתה מביאה מהמעדנייה בישוב הקטן הוא די עבה, ואני לא רציתי לאכול כי זה לא טעים ולא כמו של סבתא. המקפיא במכולת הרוסית באלנבי עמוס במיני בצק קפואים, ואני זיהיתי משהו דמוי טורטליני, והחלטתי לקנות בחורף, למרק. בנתיים אני קונה עוגיות ושוקולדים ומדלגת על הגלידה כי עד הבית לא יישאר ממנה כלום. הבחור בקופה פונה אלי ברוסית, כרגיל, ואני מהנהנת עם הראש כי הבנתי שהוא שואל אם זה הכל, וכשאני חותמת על ספח האשראי הוא מחליף שפה ואומר בעברית תודה ולהתראות. תמיד הוא פונה אלי ברוסית, ותמיד אח"כ מחליף לעברית. בחנות הספרים ליד, בה קניתי בקביעות שוקולדים של כריסמס, המוכר לא מדבר עברית והיינו מסתדרים בתנועות ידיים, ופעם באתי עם ינוקא והם שוחחו, כי ינוקא אוהב שפות ואיכשהו תמיד מבין וגם יודע לענות. בדרך הביתה על אלנבי המהביל בצהרי היום, אני חושבת על סבתא שעלתה לארץ בגיל צעיר, וחייתה בה עד יומה האחרון כפליטה מזרח-אירופאית, מזועזעת מחוסר הנימוס ומהמנהג הרווח לאכול בעמידה ברחוב. על אף שנאתה העזה ליבשת ילדותה ולגויים שטבחו במשפחתה ומכריה, יש לי הרגשה שסבתא היתה שמחה לחזור לגור באירופה. וגם אני. ולא רק כי יולי-אוגוסט עכשיו.

 

 

 

האחריות להיווצרות מדינה קפיטליסטית-חזירית, ההיאחזות בכל הכוח בכיבוש, ההתרפסות בפני החרדים – כל אלה אינם אשמת המנהיגות, כי אם באשמתנו – אנחנו, העם, האזרחים בעלי זכות ההצבעה, האזרחים המשרתים בצבא. שהרי רק בידינו נמצא הכוח להעלות ולהפיל שלטון, לסרב להמשיך לשרת, להחרים מוצרי התנחלויות לסוגיהם ובעלי הון. יקום כל אחד ממצביעי מפלגות הקואליציה, יסתכל לעצמו בעיניים ויגיד – אני, ורק אני, אשם במצב הזה, ואין עלי לדרוש מאחרים לשנות את דרכם, אלא מעצמי.

 

 

 

יאללה, מתארגנת ליום כיף עם החתולה.  

 

נכתב על ידי , 17/7/2012 09:43   בקטגוריות אני עצמי ואנוכי, אקטואליה  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה בעבודה ב-19/7/2012 09:32



165,540
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)