כבר כמה ימים שזנבו של הקיץ חומק בשעות אחר
הצהרים, ומפנה מקום למשבי רוח נעימים, וינוקא ואני לא הספקנו ללכת לים כי כל יום
אמרנו "מחר", והמחר הנוכחי כבר קריר מדי. אני זוכרת את התקופה הזו לפני
שנה, היינו יורדים כל יום לים מהדירה הקודמת בבוגרשוב, ואז עוד לא ידעתי איזו שנה
תעבור עלי, וכמה שהדירה השכורה תהיה גרועה, ובעלת הבית טיפשה, ואיך הבריאות תידרדר
במשך חודשים עד שהמצב יהיה כבר ממש רע. אני זוכרת איך ישבנו על בירה בפאב האירי
ביומולדת של ינוקא, ואיך בדיוק בתקופה זו הטלתי וטו על המשך היחסים האינטימיים
וינוקא התמרד במשך חודשים ארוכים עד שניכנע למציאות, ועכשיו זה הדבר הכי טבעי
בעולם, או כמו שינוקא אומר "אז היינו בזוגיות, עכשיו אנחנו רק באהבה".
לפני יומיים אמרתי לו שחבל שמיצי ז"ל לא הלך לעולמו שנה קודם לכן, מה שהיה
חוסך סבל רב, וינוקא התפלא ואמר מה פתאום, שמיצי היה כלב מאושר כמעט עד יומו
האחרון. כבר שלושה וחצי חודשים אנחנו גרים בדירה החדשה, והזמן טס ומיום ליום החיים
פתאום נהיו נעימים. ממש.
פינת תרס"ט-דיזינגוף, לשעבר הדואר של
טליק.
מוקדש לע"ז.(באדיבות קופ"ח מכבי, סניף בלפור)
בפוסט הבא – דיווח מזירת הדייטינג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
