(תיעוד מעולם הדייטינג, I)
"אני מטורף עליך. אני אוהב הכל אצלך, כל השבוע אני
חושב עליך, ומפנטז על הרגע שניפגש."
"אתה לא מטורף עלי, אתה מטורף על צעצועים. ואני בסך
הכל הצעצוע התורן".
איך זה התחיל בכלל, ואיך מצאתי עצמי מגיעה שבוע אחרי
שבוע בשעות הקטנות של סופ"ש לדירת הגג בדרום העיר. זיונים מטורפים ושיחות נפש
מחצות עד זריחה, בירות ובקבוקי מים בין שורות לבנות על צלחת, אקסטה מפוררת בתוך כוס
ספרייט, ג'וינטים מגולגלים ביד אמן, והכל בחסותו של בחור צעיר אחד, שבמבט ראשון
נראה ילד-טוב-של-אמא, ומהר מאוד ניתן להבין שהבנאדם לא דומה לשום דבר שהכרתי עד
עכשיו. נרקסיסט מטורף ששקוע בעצמו עם קבלות על נדיבות ונתינה לזולת, בנאדם שכאילו
חי לבד בעולם אבל למעשה הוא חלק ממשפחה חמה ומלווה בעשרות חברים שמוכנים לעשות הכל
בשבילו. נסיך שמתעורר כל בוקר בחיוך, כאילו החיים הם הדבר הכי נפלא שיש והעולם
כולו נברא רק בשבילו.
"אני אוהבת שיש לך זיפים. תמיד תהיה עם זיפים
כשאנחנו נפגשים"
"ומה עוד את אוהבת?"
"שאתה מחבק אותי"
"אני גם אוהב לחבק אותך. אני אוהב כל מה שעושה לך
טוב. אני רוצה לעשות לך טוב עוד הרבה זמן, כמה שיותר".
זה לא שעד היום לא מצאתי עצמי בסיטואציות
מטורפות, אבל זו הנוכחית משאירה את כולם מאחור.
ימים יגידו.
וכמו שהבטחתי לע"ז:
זה מה שקורה כששמים ריבה על האש והולכים
לראות "המגן".
עוגת פירות עם ריבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
