עצמאית בשטח

אני הרמתי את מיצי2 בידיים, ינוקא לקח מפתחות ויצאנו לחדר מדרגות. מהקומה העליונה ירדה אשתו של שמעון, ואיזו אישה מבוגרת עם הפיליפינית שלה, שלמרות שאני גרה כאן כבר חצי שנה, זו פעם ראשונה שאני רואה אותה. אשתו של שמעון אמרה שהבן שלה, זה שמנגן בגיטרה מאוחר בלילה, הלך לשוק הכרמל והיא לא מצליחה להשיג אותו כי הרשת קרסה. פתאום שמענו פיצוץ, די מרחוק, וכולנו הסתכלנו אחד על השני ולא ידענו מה לחשוב. השכנה מלמעלה יצאה מהדירה וצעקה לנו משהו, וינוקא אמר לי בשקט "זו הגונחת". "הגונחת היא מהבניין ליד, לא?" אמרתי, והוא אמר שגם אצלנו בבניין יש אחת. השכנים התפזרו וגם אנחנו חזרנו לדירה, ומיצי2 חזר מיד לקערת האוכל שלו, ממנה הופרד עם הישמע האזעקה. אחרי כמה דקות שמעון דפק בדלת, ואמר שהוא פתח את הדלת של המקלט, ואם תהיה עוד אזעקה שנרד לשם. ינוקא ואני אמרנו לו תודה, באמת תודה, ויהיה בסדר, ורצינו בהזדמנות זו לבקש שיפסיק לאפר לנו על הכביסה אבל התביישנו. כל הערב ראינו ערוץ10 דרך האתר של נענע, כי ינוקא ניתק את הממיר למרות שטכנית אנחנו עדיין מחוברים להוט, ואני הלכתי לישון עם 2 דקסמול-לילה כי אני חולה בשפעת. כשקמתי בבוקר היה אפר של סיגריות על הסוודר שלי שהיה על החבל. אינעלאבוק יא שמעון.

עזרא (צנחנים) ועדי (גבעתי) גויסו ביום רביעי בערב. אני זוכרת שגם בעופרת יצוקה הם היו בין הראשונים שנקראו. אני לא מפחדת כי ברור לי שהם יחזרו בשלום, אבל רע לי בלב. מאוד. 

לבעלי – כנראה עשית על ינוקא רושם של לוחם-ללא-חת, כי הוא מאוד התפלא שלא גייסו אותך.

עוגת טחינה. (יצאה קצת יבשה)