השבוע היה לי טיפול אצל ענת, אחרי הפסקה של 3
שבועות, וכשהיא שאלה מה שלומי ומה עבר עלי בזמן שלא נפגשנו אמרתי שקרו בעיקר
דברים טובים, והחשוב בניהם הוא שסוף סוף הצלחתי להתחבר לפילטיס, וענת שמחה מאוד
ושאלה איך זה קרה, ואני אמרתי שהבנתי שאני צריכה לעשות סוויץ' בהתייחסות שלי, והתחלתי
להגיע לשיעורים בנפש חפצה. "באתי רגועה, מוכנה לקבל את המטלה על עצמי, מבינה
שגם אם אני לא מצליחה לעשות את כל התרגילים – זה גם בסדר. אה, ועוד משהו. המדריכה
הכסחנית שהיתה כבר לא באה, והשיעורים הרבה יותר קלים", וענת צחקה. באמת מאז
שהמכסחת עזבה פתאום גיליתי שביום שישי בצהרים אני כבר לא "נזכרת" שיש לי
משהו דחוף שאינו סובל דיחוי ומחייב היעדרות מהפילטיס, שבשיעור עצמו אני לא מסתכלת
כל 5 דק' בשעון, שאת התרגילים אני עושה בהתכוונות מלאה, ממצה מהם את המקסימום כי
אני יודעת שזה רק כמה דקות וכבר עוברים לתרגיל הבא וחבל על כל רגע שאינו מנוצל
במלואו. בשבוע שעבר הגיעה מדריכה חדשה, אחת ברצף של מדריכים חד פעמיים, ושלא כמו
האחרים שרק הציגו את עצמם ופתחו בשיעור, היא גם אמרה שהמדריכה הקבועה, שרון, כבר
לא תבוא (מצוין), ועוד לא ברור מי יעביר את השיעור הזה באופן קבוע אבל היום היא
פה, והיא רוצה לדעת לכמה אנשים זה השיעור הראשון, ואם למישהו יש בעיית בריאות
מיוחדת ויופי, הכל טוב, בואו נתחיל. היא עשתה הקדמה ארוכה של יציבה נכונה ונשימות
והתחברות לקרקע ולשמיים, ללב ולריאות, ומשם גלשה בעדינות לסדרה של תרגילים שבהתחלה
היה נדמה שהם קלים, אבל לאט לאט מרגישים איך הגוף עובד ומתאמץ, וכשעושים ברגלים
תנועה של דיווש באופניים היא מבקשת ליישר את הרגל בסוף כל סיבוב ואומרת "כמו
התנועה שדולפין עושה עם הזנב" כאילו שמישהו בחדר הזה ראה אי פעם דולפין בלייב
(ברור. בבריכה של גן מאיר, כאילו), והנה כבר עברה השעה, וכולם מחאו כפיים בסוף, מה
שלא קורה בדר"כ. השבוע היו ימים מאוד קשים בלשכה, ובנוסף כל הפקקים של חנוכה,
והגשם, וזה שהייתי בלי מטריה (שכחתי אותה אצלו בשבת) ולא הספקתי להגיע לכושר בכלל,
ואתמול באתי לפילטיס לגמרי בסבבה, וחשבתי מעניין איזה מדריך יהיה היום ופתאום מי
נכנסה? גברת דולפין בכבודה ובעצמה, אמרה להעיף הצידה את המזרונים ולהביא מדרגה
ועשתה שיעור שהיה גם מעניין וגם קשה וגם התחברנו לשורשים ולכפות הרגליים שלנו, וגם
צמחנו לגובה ונגענו בשמיים, וכשהיינו בעמידת חתול והיינו צריכים לחלק את המשקל
באופן שווה בין השכמות ולהחזיק את הבטן ולא להקשית את הגב, ואני בדיוק הרגשתי איך
אני משתלטת על כל המטלות, והיא עברה לידי ואמרה "יופי, יופי" ואני שמחתי
בלב וחשבתי לעצמי – כייף לי בפילטיס.
אמרתי לענת מה אני מצליחה ליישם מההמלצה שלה
(אוכל חם, בשר, ביצים, ללא חלב פרה), ומה לא (קמח לבן, שוקולד, קפה) וענת אמרה שזה
בסדר גמור, שנראה שחל בי שיפור והיא חושבת שאני אהיה חזקה ובריאה בכלל לא אצטרך
אותה. חוץ מזה היא אמרה ש 100
גר' בשר בארוחה זה די והותר בשבילי, ושבאופן כללי אני לא צריכה
לאכול יותר ממה שמשביע אותי, ואני נשמתי לרווחה.
המשקל בחדר כושר מקולקל. בשלושת השבועות
האחרונים כל פעם שנשקלתי הייתי חצי קילו פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
