"אז למה את לא ישנה
בלילות?"
"בגלל שמעצבנים אותי בעבודה"
"עבודה?? בגלל העבודה את לא ישנה?"
"ברור. תמיד זה ככה. התנהלות מקצועית
שמפריעה לי הורסת לי את השינה. בגלל זה אני כל הזמן עייפה."
"כבר חשבתי שאולי יש לך בעיות
אמיתיות" הוא צוחק
"מה זה בעיות "אמיתיות"? אין
דבר שקשור לחיים האישים שלך שאתה לא יכול לפתור, זו רק שאלה של החלטה. גם בתקופות
הכי שחורות שלי מבחינה אישית – ישנתי מצוין. אבל דברים שאינם לגמרי בידיים שלי,
למשל בעבודה, מטריפים אותי."
ולמה באמת אני לא ישנה? בגלל אדריכל גרוע ויהיר
שאיתרע מזלי לעבוד מולו? שמתעקש לדבוק בתכנון הלקוי שלו בניגוד להנחיות המפורשות
שלי? שלא ממלא את המטלות שלו, מה שבסופו של דבר יפול עלי ויגרום לי לעבוד
בלו"ז לא הגיוני, או לדחות מטלות לשלב הבא של הטיפול? שהסחבת ומריחת המילים
שלו תגרום למדינה להתפשר בסופו של דבר על ההצעה הגרועה שלו בגלל שהלו"ז דוחק
ומשרד האוצר לוחץ לסגור תקציב?
בגלל אני מתהפכת במיטה לילות שלמים?
כן.
אני הופכת במחשבתי שוב ושוב, והשעון מראה 2:00
אחרי חצות, ואח"כ 4:00 ואח"כ 4:30 וכבר אין טעם לנסות להירדם ואני קמה
לעוד יום. ואולי זה בכלל לא קשור אליו, אלא לצורך שלי בשליטה מוחלטת? אולי אני פשוט
לא משלימה עם כך שדעתי לא מתקבלת? ואולי מה שהוא מציע לא גרוע כ"כ? התייעצות
עם שורת אנשי מקצוע מבהירה לי שאני צודקת, ושעלי לעמוד על דעתי ולא לוותר. הגדילה
לעשות סיגל מהלשכה, שפרשה את גיליון התכניות על השולחן שלי, הצביעה על מוקד
הסיכסוך ואמרה: "את רואה את זה? זה לא סתם תכנון גרוע. זה האדריכל אומר לך –
אני שם זין עליך ועל ההנחיות שלך".
אני צריכה כדורי שינה.
או לצאת לפנסיה. 
"תגידי, כמה זמן אנחנו כבר
מזדיינים?"
"לא יודעת. נראה לי שהגעתי לפני שעה
בערך"
"לא, קוף, לא עכשיו. מאז שהכרנו"
"פעם שעברה קראת לי תחת של מכשפה, עכשיו
קוף. זה נראה לך לעניין?"
"שמות חיבה, מה יש. אז מתי הכרנו?"
"נראה לי לפני שנתיים"
"וכמה עוד אנשים מזיינים אותך חוץ
ממני?"
"בתקופה הנוכחית? רק אחד"
"והזין שלו יותר גדול משלי?"
חושבת רגע "לא. רגע, תן לי לחשוב, המממ
נראה לי שלא"
נאנח אנחת רווחה "התגובה הראשונית שלך היתה
"לא", וזה מה שקובע. טוב מאוד"
ואולי זה כל הסיפור בעולם הזה. למי יש יותר
גדול.
אתמול בצהרים, חנות כלי כתיבה במרכז העיר
ירושלים. אני מחכה שאיילת מהלשכה תשלם ונחזור למשרד, והעין צדה משהו שלא ראיתי כבר
35 שנה. חפיסת צבעים שאמא היתה קונה לי בקביעות. כמה אהבתי את הצבעים האלה, והנה
עברו חצי חיים וכלום לא השתנה.
