עצמאית בשטח

עוד רגע נגמר מאי, ובכלל לא הספקתי לכתוב. דווקא היה לי זמן, בשפע, ונורא רציתי, אבל לא יצא. לצערי, כבר לא מתחברת לכאן, ובכל זאת מנסה לשמור בכוח על הגחלת, בעיקר בגלל שאני יודעת שבדיעבד זה עושה לי טוב.

אז מה היה לנו החודש? קודם כל היתה לי יומולדת, ובאופן מפתיע היה ממש בסדר. בדר"כ אני שונאת יומולדת, תמיד קורים לי דברים רעים, תמיד אני מרגישה נאחס, תמיד מעיקות עלי כל הברכות והעליצות מצד הסובבים, ותמיד אני מרגישה רע – גם בגלל שאני שונאת יומולדת וגם בגלל ההתנהגות המגעילה שלי לכל הסובבים אותי. אבל דווקא השנה היה ממש בסדר, הברכות שימחו אותי, ואפילו לא ביטלתי את הבלון האדום שנוא נפשי ("הבלונית" לפי טליק) אותו הייתי מקפידה להעלים מראש בכל השנים שאני כאן. להיפך, אפילו העתקתי אותו וחשבתי לשים בפוסט (למרות שלדעתי אי אפשר). החתולה ודויד לקחו אותי לארוחת בוקר שווה, הבנות מהעבודה עשו לי ערב בנות נחמד, הוא האביס אותי בסמים (קלים) ועזרא מחמל נפשי כמעט שגרם לי לבכות מאושר כשאמר שלא היה נותן לי אפילו 35. גולדי הזמינה אותי לדוקאביב ונהניתי מאוד (ניסיתי לספר על זה לחתולה ולדויד, אבל הם הנהנו בחוסר עניין ומיד החליפו נושא), וכרגיל אמא שלי התקשרה מיליון פעם ועצבנה אותי עם השמחה המזויפת שלה. (לא הגיע הגיל לאלצהיימר?) חוץמזה נפגשתי עם ענת חברתי היקרה לקפה ליד הבריכה בכיכר רבין, והיתה לנו שיחה מאוד מעניינת. ענת חושבת שכדאי שאני אלך לטיפול אצל פסיכולוג, ואני מסכימה איתה. מעניין מתי יהיה לי כוח לזה.

מה עוד? אני עובדת מאוד קשה, מרגישה הרבה יותר טוב, חושבת הרבה על מיצי ז"ל, ועל מיצי2, ועל מה שהיה ומה שיהיה. הייתי רוצה לכתוב על המחשבות שלי, הייתי רוצה לשחרר כאן ולו חלק מהמועקות, הרי בשביל זה בכלל הגעתי, אבל לא יוצא. למישהו יש המלצה על פסיכולוג?

שבוע טוב.