היום בצהרים, כשציינתי במכתב המלווה תאריך
אחרון למסירת החומר (עבודה, אלא מה), שמתי לב שהוא נופל בדצמבר 2013, ואמרתי לעצמי
שהשנה עוד רגע נגמרת. כשהייתי בבית ספר, כל שנה לועזית היתה נמשכת ונמשכת, אבל
עכשיו הן חולפות כ"כ מהר שנדמה לי שרק לפני רגע היה 2010, או 2007, ובכלל עוד
לא החלטנו מה נעשה בערב המילניום איך כבר עברו 13 שנים? בחג הייתי בארוחת צהרים
אצל חברתי היקרה יונה (שכבר מזמן לא הזכרתי אותה בבלוג) בנוכחות הפורום המשפחתי
המורחב אליו אני מצטרפת לארוחות חג מדי פעם. יונה, וגם אחת הגיסות שלה, הן קולגות
שלי, אז כשאנחנו נפגשות אנחנו מתעדכנות ברכילות מקצועית, ומעלות זכרונות ברוח החג.
יונה אמרה שכשהכרנו אני (שולה) הייתי בת 26 (שזה לא מדויק, כי לדעתי הייתי בת 28),
ואחד האחים שלה אמר – "נו, אז עכשיו שולה בת 25. לא הבדל גדול" וכולנו
צחקנו, ואני חשבתי על עצמי בתקופה שהכרתי את יונה, וכמה זמן עבר וכמה דברים קרו
מאז, ואיך העולם השתנה ואנחנו השתנינו, ומצד אחד שמחתי שאני כבר לא שם (היום יותר
טוב), ומצד שני נעצבתי על העולם שנהיה קשה מיום ליום (אם כי לדעתי גם פעם הוא היה
קשה, רק שלא שמנו לב לכך), ושמחתי על החברות עם יונה, ועם אחרים, ונעצבתי על חברים
טובים שעזבו אל מעבר לים ולא רואים ולא שומעים, ועל מיצי שלי ז"ל שאני
כ"כ מתגעגעת אליו, ועל מיצי2 יבדל"א נשמת אפי, ושתיתי יין לכבוד
הקילוגרמים שעלו (שוקולדים) ושירדו (דיכאונות), ולכבוד הפילטיס ששיקם לי את הגב, והחברים
שמשקמים את הנשמה, וכל בניהזוג שלי, בעבר ובהווה ובעתיד, ובסה"כ קצת התרגשתי שמתחילה
שנה חדשה ועוד מעט יבוא החורף, ואמרתי לעצמי אולי השנה תהיה קצת יותר רגועה. אולי
השנה תהיה לי אהבה.
וכעת אני הולכת כי הזמינו אותי
לעשות סמים וסקס. שבת נעימה שתהיה.(שיהיה ברור שעד עכשיו עבדתי!!!)
ארוחת שישי (לא מצליחה להקטין את התמונה המטופשת. זה מהטלפון)
מאפינס ירקות. יצא קצת מלוח מדי
מיצי2 נשמת אפי
גם גדולים רוצים עוגת יומולדת. (למחר למשרד. חטפתי 2 כוויות מהתנור, מעצבן)
וזאת הבטן שלי כפי שצולמה בערב חג. היום אנחנו כבר לא שם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
