הבוקר (5:30
זה כבר בוקר?) התעוררתי, כרגיל, לקול פסיעות כלב המסתובב בבית. השתהיתי כמה דקות
עם עיניים עצומות עד ששמעתי את ה"פססס" המוכר (מיצי2 מצא את המיקום
האידיאלי לשלולית השתן הראשונה של היום), וזינקתי מהמיטה לריטואל הקבוע. אח"כ
נרדמתי וישנתי עד 9:30 (פריווילגיה שאינה קיימת בימי חול ושיגרה), וחלמתי שוב את
החלום הקבוע, בו אני מוצאת עצמי לפתע פתאום עירומה באמצע הרחוב. הפעם הייתי במרכז
העיר ירושלים, ממש מתחת למשרד שלי. בחלומי התכווצתי כולי, ניסיתי להסתיר את פלג
גופי העליון עם הידיים והסתכלתי בחשש לצדדים שמא אפגוש מישהו מוכר. הסתכלתי למעלה
אל חלון המשרד שלי וניסיתי לחשב כמה זמן ייקח לי להגיע אליו בריצה, למצוא בו מחסה.
בחלום עצמו אמרתי לעצמי "זה לא ייתכן. זה חלום, אני חולמת, קדימה להתעורר,
להתעורררררררר" ובאמת התעוררתי והנה אני במיטתי, בצל קורתי, לבושה למישעי
ומוגנת לגמרי. "די כבר עם החלום הזה" אני חושבת "קישטה, אל תבוא
יותר". חיפוש באינטרנט הזכיר לי עוד 2 חלומות שיגרתיים – האחד שכל השיניים
שלי נשברות, והשני – שאני נמצאת בחדר המדרגות שלי, המדרגות שבורות ואני לא
מצליחה להגיע לדירה. (למעשה זה היה חלום קבוע כל עוד גרתי בדירה שלי לשעבר, ומאז
שמכרתי ועזבתי – לא חזר יותר.)
אז
מה אאחל לעצמי לשנה החדשה? שתהיה שנה של חלומות רגועים. עם המציאות כבר אסתדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
