עצמאית בשטח

ביום רביעי 05.11.2014, בשעה 21:00 לערך, נשם מיצי2 שלי את נשימתו האחרונה, כשהוא עטוף בשמיכת הפליז הקטנה שלו וחבוק בזרועותיי. מאוחר יותר עשיתי דרכי הביתה, מרחק 5 דקות הליכה, ממררת בבכי.

הבית ריק, הלב עצוב, ואני שוכבת במיטה, מסתכלת על התקרה וחושבת על מיצי ומיצי2, ובוכה שעה ארוכה לפני השינה.

לעולם לא אשכח אתכם, קטנים ואהובים שלי.

הלוואי ויכולנו להישאר תמיד ביחד.

אני מתגעגעת אליכם בכל רגע ורגע. הטלפון מצלצל כל הזמן, חברים מתקשרים, שולחים הודעות. כולם הכירו ואהבו, כולם מצטערים, אומרים "אז מתי תקחי כלב חדש?", כאילו שהייתם עציץ או בובה שאפשר להחליף באחרת. כאילו שכלב חדש ימחה אי פעם את זכרכם, כאילו שיש בעולם מישהו או משהו שיכול למלא את מקומכם.

המחשבה שלא אראה אתכם, לא אנשק אתכם יותר, אינה נתפסת וקורעת את ליבי. אני אוהבת אתכם מאוד ותמיד תהיו בליבי.  

שלכם

אמא שולה

מיצי ז"ל מימין (נפטר בקיץ 2012, בן 16), מיצי2 ז"ל משמאל.

חורף 2009, גן מאיר, ת"א. הכלבים בני 13 בערך.