צריכה לא מחושבת של כוס יין אדום + ג'וינט מתוצרת מובחרת מהרגיל, הביא לערב שלם של ראש בתוך האסלה, שטפי זיעה קרה וגוף רועד מקור מתחת ערימת שמיכות ותנור שדולק בסמוך. חשבתי שאני הולכת למות, שלא אצליח להתרומם מהמיטה הזו לעולם, שהמוח שלי נדפק סופית, שלא אוכל יותר לעבוד ואמצא עצמי בתחנת המרכזית החדשה עטופה בשמיכה מזוהמת ומקבצת נדבות. הוא היה הכי מקסים שיש, סעד אותי במסירות, ואמר שזה ממש בקטנה, שזה הכל חומרים טבעיים ויצא מהמערכת מהר כמו שנכנס, ושאני בכלל לא צריכה לחשוב על זה או להרגיש שלא בנוח. מאוחר יותר, כשהתאוששתי וחזרתי לעצמי, הוא ליווה אותי עד לפתח הבניין שלי, ואז החווה בידו אל הבר הסמוך ושאל - בא לך לשבת לשתות משהו?
בחיים יותר לא שותה ולא מעשנת ג'וינט, never ever !!!
הבוקר התעוררתי עם בטן שטוחה. (לא בדיוק, אבל במושגי השומן הנוכחיים שלי (5 קילו מיותרים) זה סוג-של שטוח.) יחי הרגעים הקטנים של החיים.
(התמונה מוקדשת לע"ז, שהתלונן שאני שמה תמונות של סבתא. מה שהוא לא יודע זה שאני נולדתי סבתא, מוכנה ומזומנה להיקלט בבית אבות, רק תנו לי.)
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
