מעצבן. למה תמיד לוקח כ"כ הרבה זמן
לצאת מזה? אם לא היו לי כאלה כאבי גרון הייתי מעשנת ג'וינט, אני בטוחה שהיה משפיע לטובה. צריכה לזכור את זה לפעם הבאה, להתעלם מהכאב ולעשן. הייתי בטיפול שיאצו,
לא יודעת אם עזר, לא הרגשתי איזה שיפור היסטרי למחרת, למרות שבגדול בכל יום ניכר
שיפור קל. וכמובן שהלכתי לעבודה כל יום (חוץ מיום ה', שאז עבדתי מהבית), לא יודעת
אם יש לזה חלק באי-ההבראה, אבל ממילא לא היתה לי ברירה. מחר כמובן שאני במשרד, יש
לי ישיבה חשובה, חוץ מזה שבאמת נמאס כבר להיות סגורה בבית.
דבר טוב שקרה: במקביל הייתי במחזור. 2 ציפורי
נאחס במכה אחת.
דבר טוב נוסף שקרה: לא קרה.
חוץ
מזה נפל עלי דיכאון נוראי, מה שלא קרה כבר המון זמן. דיברתי עם סיגל, חברתי
מהעבודה, והיא אמרה שזה נספח למחלה, ואיך שאבריא יעלם כלא היה. חשבתי על זה הרבה
בימים האחרונים, נזכרתי בשנות הדיכאון הארוכות, ובכך שבמקביל הייתי חולה המון.
קשור? לא בהכרח קשור? לא יודעת. ממילא עבר. לא רלוונטי.
מה עוד? אתמול עשיתי סדר (וניקיון) בקופסת
החרוזים שלי. החיטוט העלה זכרונות מימים אחרים, של זמן פנוי ויצירה. התינוקות
שנהנו מפירות אותה תקופת יצירה, התגייסו לצבא זה מכבר. הנבירה בתלוליות
החרוזים הקטנטנים מעלה אצלי תמיהה – איך הייתי משחילה אותם במשך שעות? המבט שלי
מתערפל, הערימות נדמות ככתמים מטושטשים, איפה החרוז ואיפה החור, לא רואה כלום. מזל
שמזה שנים אבד לי כל עניין בהשחלת חרוזים.
ראיתי את הסדרה "הרומן". The affair""
בינתיים יש רק עונה 1. התחיל קצת צולע, המשיך לא רע. עכשיו אצפה בפרק האחרון. אם
יהיה לי כוח אשב לעבוד אח"כ.
שבוע מבאס עבר.
החרוזים טרום סדר וניקיון
מתייבשות על אדן החלון
מסודר (ונקי) באופן חלקי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
