כשנכנסתי לרופאה, אמרתי לה שיש לי בעיה אחת
גדולה ו 2 קטנות, ובמה להתחיל, והיא אמרה "במה שמתאים לך". אז התחלתי
בבעיה הגדולה, כי חשבתי שכך היא תרחם עלי ותסכים לתת לי כל מרשם שאבקש. אמרתי לה
שאני בקבוצת סיכון לחלות בסרטן המעי הגס, והיא שאלה כמה שאלות ואז אמרה "אין
בעיה, נשלח אותך לקולונוסקופיה", ואני התאפקתי לא לבכות ושאלתי אם אין מצב
לקבל פתק עם פטור ולשכוח מזה. הרופאה צחקה ואמרה שהבדיקה לא דחופה, ואפשר לעשות גם
עוד שנה, וזה נתון להחלטתי, ואז היא שאלה "למה את לא רוצה? את מתביישת שהרופא
יסתכל לך בטוסיק?" ואני אמרתי שמצידי כל איצטדיון טדי מוזמן להסתכל לי בתחת,
אבל אני מפחדת ממחטים בוריד ומפחדת מהרדמה ומפחדת מבית חולים ולא רוצה ללכת לשם.
"בקיצור" סיכמה הרופאה "מה שאת אומרת זה שאת פחדנית".
"כן" שמחתי על ההגדרה הקולעת "אני פחדנית". הרופאה אמרה שלפני
הטיפול אקבל משקה שינקה לי את הקיבה, ושאנשים משלמים אלפי שקלים לסדנאות חוקן ופה
אני מקבלת בחינם אז כדאי לי, ואני צחקתי לעצמי על דרכי השכנוע שלה. בסוף סיכמנו,
וקבענו תור לפגישה מקדימה עם הרופא (תור ישירות לבדיקה עצמה - רק מגיל 50 ומעלה),
ועכשיו בהצלחה עם להתמודד עם זה, ולהתראות עוד 5 שנים בבדיקה הבאה.
אח"כ היא שאלה מה עוד, ואני ביקשתי מרשם
נגד דלקת בדרכי השתן, כי למרות שכבר הרבה זמן לא חטפתי את הכולירה הזאת - טוב
שיש בבית, ואמרתי שאני סובלת מהפרעות שינה ורוצה לקבל כדורי שינה. פה
הרופאה הרימה גבות, והתחילה לשאול על תדירות ההפרעות (פעם בשבועיים או אולי קצת
יותר) וממה זה נובע (אין לי מושג!!! אני הייתי אלופת השינה. הייתי נרדמת תמיד, בכל
מקום, בכל מצב. אני העברתי 90% מהחיים שלי בשינה, אני א-ו-ה-ב-ת לישון), ואיך אני
מתמודדת (משנוררת מחברים כדורי שינה או מתהפכת במיטה ומסתובבת כל היום כמו זומבי).
היא נתנה לי מרשם ל 2 חפיסות, ואמרה שמעכשיו נעשה מעקב, וכל עוד אני לוקחת כדור
פעם בשבועיים – היא יכולה לחיות עם זה. אם הקצב מתגבר זו בעיה, ולהגיע אליה מיד. ואז
היא הזדקפה פתאום, ושאלה "רגע, הבעיה ה"גדולה" היתה
הקולונוסקופיה??" ואני אמרתי בטח, והיא צחקה ואמרה שהלוואי שבזה יסתכמו
הבעיות שלי בחיים. אח"כ היא הסתכלה במחשב בתוצאות בדיקות הדם שלי מלפני כמעט
3 שנים, אמרה שהן טובות בצורה יוצאת דופן ואין צורך לעשות שוב (כאילו שהייתי עושה),
וזרקה שוב משהו על הפרעות השינה. אמרתי שחשבתי שזה דבר פעוט, ואני מבינה ממנה שלא,
והיא אמרה שנכון, זה בכלל לא פעוט, והיא רוצה שנהיה בקשר בנושא. ואני יצאתי משם
ובדרך הביתה אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר, אני אשרוד את הבדיקה והתוצאה תהיה תקינה,
וגם אם לא - מה אכפת לי? טיפולים ממילא לא אעשה, ולמות צעירה תמיד רציתי.
ובינתיים, יש חברים וחברות, יש עבודה סבבה, יש מופע בידור חינם כל ערב (חדשות),
ויש לק אדום בבהונות. מה צריכה בחורה יותר מזה?
שיהיה קיץ טוב, חברים.
השבוע למדתי לשחק פוקר. חייבת לציין
שמדובר במשחק מטופש מאין כמוהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
