ליומולדת האחרון קיבלתי במתנה סיר. א נ י ק י ב ל ת י ב מ ת נ ה ס י ר!!! ועוד מ 2 חברות קרובות שיודעות שאני לא מבשלת. כמעט ופרצתי בבכי. אמרתי יפה תודה (ושאלתי בקול רועד אם הוא מתאים לכיריים חשמליות, כי זה מה שיש לי בדירה הנוכחית), לקחתי הביתה ושמתי בארון, יחד עם כל הסירים האחרים, חסרי השימוש לכשעצמם. ראבבק, מה סיר עכשיו??
אחרי כמה ימים רציתי להכין פסטה. סליחה, תיקון: לא רציתי להכין פסטה אלא הייתי רעבה. ומאז שענת המדקרת אמרה לי להשתדל לאכול יותר אוכל מבושל ופחות סנדוויצ'ים, אני משתדלת (אם אני בבית ויש לי קצת זמן), לבשל משהו ולא לכרסם 2 פרוסות קפואות מהפריזר עם מיונז ופרוסות מלפפון (= הארוחה הכי טובה שיש). בקיצור, הכנתי פסטה בסיר החדש. ואחרי כמה ימים הכנתי בו גם אורז. ופתאום קלטתי שהסיר ממש חמוד, וגם יפה. ושאני עומדת ומסתכלת עליו שעות, כשהוא על הכיריים, מבעבע במן עליזות כזו. צילמתי ושלחתי בגאווה ל 2 החברות הנ"ל. ואחרי כמה ימים צילמתי שוב, ואח"כ שוב, וגם כתבתי "מתה על הסיר הזה. רוצה להיקבר איתו בבוא היום". ופתאום הבנתי שיש מצב שחברות קרובות יודעות, יותר ממני, מה טוב בשבילי.
האמת, לדעתי הן היו קונות לי קרם (שידוע לכל שזו המתנה המועדפת עלי), אלמלא אמרתי להן כבר מזמן שאני מחרימה אתL'OCCITANE (עושים ניסויים בבע"ח), כך שבמידה מסוימת אני הבאתי את הסיר הזה על עצמי.
ביומיים האחרונים, בניגוד גמור להפרעות השינה מהן אני סובלת מזה זמן, ישנתי כמו פגר גם שנת צהרים וגם לילה מלא. ישנתי כ"כ הרבה שהתעוררתי עם עור פנים חלק כמוהו לא חוויתי מזה זמן. ניסיתי לצלם, לא יודעת אם מעביר את התחושה.
לא יודעת אם פירטתי כאן בעבר את הייסורים שהעבירו אותי לאחרונה המחשב הקשיש לי + החברות המספקות תשתית/ספק, אבל נכון לעכשיו, ולאחר שבועות של טיפול מייגע, אני עם 1 מחשב קשיש-אך-תותח (ינוקא פירמט) וחיבור לאקספון (018) בעלות חודשית של 69 ₪, וכולם מרוצים.
תשובות שאני שומעת הרבה לאחרונה:
"אין מצב, את לא קוראת במקום הנכון" (ר', ידיד שבהשפעתו (השראתו?) הזמנתי משקפי שמש דרך אתר אינטרנט, אחרי שסיפרתי לו שנשלח אלי מייל מהאתר המודיע לי שהמוצר יסופק תוך 60 יום.)
"את לא יודעת לקרוא" (ינוקא, אחרי שהתלוננתי בפניו שקיבלתי מייל וכו').
"אמרתי לך שאת לא יודעת לקרוא" (ינוקא, אחרי שקרא את המייל, ממנו עולה כי 60 יום מתייחסים לתקופת הביטוח לאספקת המוצר, ואילו האספקה עצמה תוך 15-35 יום).
"את ממילא לא מבינה מה שאת רואה" (ר', כשהערתי לו שיזיז את היד כי אני רואה לו את הקלפים. לאחרונה פיתחנו מנהג של שתיית וודקה ומשחק פוקר בשבת בבוקר, שזה שלב אחד לפני קריאת ברושורים של דיור מוגן.)
"מה ששולה אומרת קובע". (הבוסית שלי. אח"כ מתפלאים שאני אוהבת לעבוד).
רוצה ללכת לפילאטיס אבל יש לי כאבי מחזור מטורפים. ואני אפילו לא יכולה להתלונן, כי בזמן האחרון אני בחרדה שמהיום בו יפסק לי המחזור. שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
