בחיבור שבין התקרה לקיר יש פקעת אבק קטנה בצבע אפור כהה, ואני שוכבת על הגב ומסתכלת עליה וזה מעצבן אותי נורא. כבר שבוע שלם שאני מסתכלת עליה, ומעצבן אותי שאין לי כוח לקום כדי למחות אותה עם מטאטא התקרה ומעצבן אותי הכאב באוזניים והאף שנוזל כל הזמן והשיעול היבש הזה שנדבק אלי. הכי מעצבן מהכל זה השיעול. הוא קורע לי את הריאות ושורף לי בגרון ומעיר אותי באמצע הלילה, והכי גרוע - לא נותן לעשן. בגללו כבר שבוע שאני כמעט לא מעשנת. עם אכילת ביסקוויטים, לעומת זאת, אין לשיעול שום בעיה ולכן זה מה שאני עושה רוב הזמן - שותה תה, אוכלת ביסקוויטים ומשתעלת. בשבוע האחרון צימחתי קופסת ביסקוויטים בחלק האחורי של גופי וביום חמישי, כשהתלבשתי לישיבה נורא חשובה, המכנסיים היו הדוקות עליה (על הקופסה) וזה ביאס אותי לאללה. ישבתי שעה שלמה בפנים חתומות והקשבתי לאיש העסקים שתיאר את השתלשלות הפרשה בעטיה פנה אלינו, ומידי פעם רשמתי לעצמי כמה פרטים טכניים יבשים בפנקס והשתעלתי. בסוף הוא אמר שהעו"ד שלו המליץ על הייעוץ שלנו ולכן התקשר עוד באותו היום לקבוע פגישה, ו"מה אתן אומרות? איך תוכלו לעזור לי?". הבוסית שלי אמרה כמה משפטים מאוד כוללניים, ואח"כ קבענו שנעבור על החומר ונדבר ביום א' לקראת סוף היום. אחרי שהוא הלך היא שאלה אותי מה אני חושבת ואני אמרתי שלדעתי סתם נטפלו אליו ואין פה שום קייס. "ביום ראשון אני אתקשר לעו"ד שלו, נראה מה הוא אומר" אמרתי לה בעייפות והשתעלתי שוב והיא אמרה שהיא מאוד מודה לי שהגעתי והיא מקווה שביום א' כבר אהיה בריאה כי יש כמה דברים מאוד דחופים שמחכים לטיפול שלי. אני יודעת שיש דברים דחופים שמחכים לטיפול שלי, כי ראיתי את השולחן שלי וגם קיבלתי כל השבוע דיווחים בטלפון אבל עכשיו לא מעניין אותי כלום ואני מזמינה מונית ונוסעת הביתה, חוזרת למיטה וממשיכה לבהות בדבלול האבק שדבוק לתקרה.
אני חולה.
א. ביום ו' בבוקר ובפרץ אנרגיה לא צפוי, לקחתי את מטאטא התקרה והעברתי על הלכלוך. זה היה כנראה איזה מעופף ז"ל כי עכשיו מרוח על התקרה פס כהה של דם ומי יודע כמה זמן ייקח לי להגיע אליו.
ב. המומחה לטיפוח מ"טאצ' עליז לסטרייט שמעיז" המליץ לשים את קרם העיניים במקרר, כי הקור מוסיף אלמנט של הרגעה. לא יכולת להגיד את זה כבר בסוכות, כשהסברת על טכניקת הטפיחות? אני לא נהיית יותר צעירה, מיינד יו.
ג. בשבת (היום) רציתי ללכת לתערוכה ב"הלנה רובינשטיין" אבל הטיול עם מיצי גמר אותי וחזרתי בזחילה להתחפר מתחת לפוך. נראה לי שכבר לא אספיק לבקר בתערוכה וזה מעציב אותי מאוד. L
ד. השבוע היה המועד האחרון לחיסון של מיצי, שעקב מחלתי לא התבצע. מעניין אם מהעירייה יעקלו לי את הכלב.
ה. מחר אני הולכת לעבודה. ווירוס כזה יכול להימשך גם עוד שבוע, ואם אני נעדרת עוד כמה ימים מהמשרד הבוסית שלי רוצחת אותי ומתאבדת. לא אכפת לי כ"כ על עצמי, אבל לא נעים לי משאר העובדים במשרד (אם היא תתאבד המשרד ייסגר וכולם יפוטרו, לא?). וחוץ מזה שלהיות חולה למעלה משבוע זה מתאים כשאת תלמידה ומחפשת להבריז מבית ספר. ואני, כבר כמה שבועות נחושה בדעתי להפנים את העובדה שאני כבר גדולה. עוד מעט בת 40.
1. לא יודעת למה כתבתי את הפוסט המפגר הזה, ועוד פחות – למה אני מעלה אותו לבלוג (ועם הקוראים הסליחה). אולי כדי לרחם על עצמי, או לקבל קצת תשומת לב או סתם – בשביל שבעתיד אזכור שלפעמים אני מרגישה רע בלי קשר למצב הנפשי.
2. שאלה: מישהו ראה את סמי? כי יש לי תחושה שתופרים לי פה תיק בנוגע להיעלמות שלו, ואני רק רוצה להגיד ש:
א - ידי לא הייתה במעל.
ב - נחמד לגלות שמישהו חושב שבאמת יש לי השפעה על בחורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
