עצמאית בשטח

הטלפון הראשון מנוריקו הגיע בערך ב 9:00, בדיוק כשהייתי בדרכי חזרה מהחיסון עם מיצי . ט' הוריד אותנו ביהודה הלוי פינת ביל"ו, שם קניתי שקית שוקו במכולת והלכנו לנו בכיף לכיוון הבית - מיצי ואני. נוריקו אומרת שהם (צ' והיא) בדרך ואנחנו קובעות ב 9:30 ליד "הלנה רובינשטיין" מה שמותיר לי שהות להיכנס הביתה, לתת למיצי כמה חתיכות של הודו ששמרתי בשבילו (פרס על זה שהוא לא נשך את הוטרינר) ולהגיע לנקודת המפגש ברגע האחרון ובלי נשימה. אבל נוריקו מתעכבת בגלל הפקקים, אז אני נכנסת לסטימצקי ויוצאת משם עם ספר נורא נחמד של כרזות אמריקאיות ישנות – רכישה מס. 1 להיום. כשנוריקו מגיעה היא מנופפת לי מקצה הרחוב ("זיהיתי מרחוק את המכנסי עור שלך" "זה לא עור, זה פלסטיק"), חיבוק+נשיקה ואנחנו נכנסות לתערוכה "הפתרון האינסופי" של סיגלית לנדאו שהיא מרשימה ומדהימה (במיוחד סרטי הוידאו) ובדרך החוצה קניתי את הפוסטר, על פי המלצתו של ירונימוס - רכישה מס. 2 להיום. נוריקו רוצה לראות את "חדרים" אז אנחנו לוקחות מונית לסלמה, ויורדות ברח' העלייה כדי ללכת קצת ברגל. "חדרים" נחמד-לא-משהו (הייתי שם כבר 200 פעם), ונוריקו ממש לא מתלהבת ומשם ממשיכות בשיטוט לאורך פלורנטין, באזימוט כללי צפונה. בקיוסק אנחנו שותות מיץ תפוזים שנסחט במקום ונוריקו מצביעה על שרוואלים שתלויים מחוץ לחנות שממול ואומרת שצ' מגלה עניין בכאלו, ואני – בתור אחת שהמוכרים רק רואים את הפרצוף שלה ומיד מעלים את המחיר - מתרשמת עמוקות מהעסקה שהיא סוגרת עם המוכר (הנחה כוללת של 5 ₪ על 3 שרוואלים. לנוריקו, לצ' ולי - רכישה מס. 3 להיום). מרח' הרצל אנחנו עולות על שד' רוטשילד לכיוון "הבימה", ובבית הקפה שבשדרה אני לוקחת הפוך ונוריקו מתקשרת לצ' להגיד לו שיגיע לאסוף אותה לכשיגמור עם עסקי הפרנסה שלו. משם אנחנו פונות לשינקין, ומסמנות "וי" ליד "אורנה ואלה" כמצוות דויד – רק מהצד החיצוני, ונכנסות לחנות המשקפיים שבקינג ג'ורג'-בוגרשוב כדי לחפש לנוריקו משקפי שמש ואם יהיה מזל – גם אני אמצא. החנות במבצע (1 + 1), ואנחנו מודדות בשצף-קצף כשכל אחת מסבירה לשנייה כמה קשה לה לקנות משקפיים ואיך תמיד הן לא יושבות לה טוב על האף ובכלל – שיש לה אף נוראי (מה שנכון לגבי. לנוריקו יש מותק-של-אף-הלוואי-עלי). אחר כך נוריקו נאלצת להסביר לי באיטיות ש"אין צורך שכל אחת תבחר זוג שני, כי אנחנו קונות ביחד זוג וככה מקבלות את ההנחה" (כבר הזכרתי שלבחורה יש גֵנִים של סוחרת?) - רכישה מס. 4 להיום – ואז צ' מתקשר ומקבל הנחיה להגיע לדיזינגוף-סנטר, ובינתיים אני גוררת את נוריקו לבית טבע בקינג ג'ורג' כדי לקנות סירופ לשיעול שלי - רכישה מס. 5 להיום – וכשנוריקו מזכירה את מחבת הפנקייק הנכספת עולה פתאום בדעתי שראיתי משהו שווה בחנות ההולנדית ברש"י ובדיוק צ' מפציע ברכבו ואוסף אותנו, ואח"כ נשאר עם התחת (של הרכב) על המדרכה בזמן שאנחנו נכנסות לחנות, על מנת לגלות שמחבת כמו שנוריקו רוצה צריך להזמין במיוחד (300 ₪. הפנקייק כלול במחיר?). ועכשיו נוריקו וצ' כבר ממהרים (יש ילדים שמחכים בבית), אז הם מורידים אותי ליד הבית ומביעים התרגשות מהעובדה שהם עתידים לחלוף על פני הבנק המלבין בירקון-פינת-ארלוזרוב. אנחנו קובעים שמתישהו אני אגיע אליהם לביקור (נוריקו: "תארגני את אחד ההומואים שלך עם רכב ותבואי"), ואני עולה הביתה עייפה-אך-מרוצה.

הערות/תהיות

1. השרוואל שנוריקו קנתה לצ' מאוד יפה, אבל הוא דווקא רצה מכנסי פלסטיק כמו שלי. מי טעה בחינוך שלו ואיפה?
2. נראה לי שמשקפי השמש החדשות שלי הולכות להסתמן כהרכישה המוצלחת של חיי. זו נוריקו שהביאה לי את המזל.
3.  אח"כ הלכתי לשוק, שם קינחתי את הקניות עם עציץ לוע הארי ב- 4 ₪ - רכישה מס. 6 להיום, וזה הסימן לכך שהיה לי מצב רוח מצוין. 
4. שלוש וחצי השעות שביליתי עם נוריקו היו היפות ביותר שהיו לי מזה זמן. לנוריקו יש השפעה מאוד חיובית עלי – אפשר לספר לה דברים ולשאול אותה ולדבר, וכשהיא הולכת לידי ברחוב אני ממש מרגישה איך יוצאים ממנה גלים חמים וממיסים את ענן התוגה בו אני בדר"כ שרויה. אין לי מושג איך היא עושה את זה, אבל אם זה בא בקפסולות – אני רוצה גם.  
5. בערב הפתיע אותי באי-סי-קיו מכר ותיק עימו לא שוחחתי מזה זמן. השיחה שהייתה לנו הבהירה לי, בפעם האלף, שיש לי בעיה בסיסית עם הלך המחשבה המעוות שלי. זה לא מפליא אותי לגלות שאני מטומטמת (חשדתי בזה מזמן), אבל אני כל פעם מחדש מתפלאה איך יש לי חברים כאלו חכמים ומקסימים. ובעיקר - איך יש להם סבלנות אלי?  
6. ואחרון אחרון חביב – פניה נרגשת לצ', בודהיסט בהתהוות:

צ' היקר - אתה מכיר אותי (קצת), קראת את רוב (כל?) הבלוג שלי, אתה יודע שאין לי מושג מימיני ומשמאלי, אבל בכל זאת – תרשה לי להגיד לך משהו: נראה לי שגבר בגילך ובמעמדך, איש עסקים ממולח ומפוקח, הבעל-של-נוריקו ואב לילדים – ראוי שיקבל רכב קצת יותר ברמה מהעבודה. ואם לממונה עליך יש דעה שונה בנושא - תשלח אותו אלי. אני כבר (כמעט) בת 38 (או-טו-טו 40), הימים בהם בני 30 עדיין מסתכלים עלי ספורים (אם לא תמו כבר), ואני זקוקה בדחיפות להתחיל להתרגל לחברת אנשים בני גילי. מבוגרים.

אגב – אל תתפלא אם עקב כך תישלל ממך הזכות לרכב בכלל, אבל מה – לא תעשה את זה בשבילי? (בתמורה – יש לי דמוי-עור סגול שאני מוכנה לתת לך. הולך?).

הסירופ הטבעי נגד שיעול זה חתיכת-גועל-נפש, אבל הלילה ישנתי באופן רציף, לראשונה מזה שבועיים, וגם עכשיו אני כבר כמעט ולא משתעלת.

עישנתי עכשיו סיגריה. שלמה. איזה כיף להיות בריאה.