אם בוכים לפני השינה קמים בבוקר עם עיניים אדומות ונפוחות ופרצוף שנראה כמו בטטה שמישהו שכח בצנצנת מים והיא אפילו לא טרחה להוציא עלה לכבודו. אז אני משתדלת לא לבכות לפני השינה ואם זה קורה – לקום ולרחוץ פנים לפני שאני נרדמת, כי אחרת אני הולכת בבוקר לעבודה עם פרצוף נפוח וצריכה להגיד לכולם שזה שוב האלרגיות האלה ומתי זה כבר יעבור. אבל עכשיו בחופש הייתה לי הזדמנות לישון בצהרים ויכולתי לבכות ללא הגבלה ואז לקום ולהתקלח ולשים פרוסות של מלפפון על העיניים ואח"כ לצאת עם מיצי לשדרה כמו חדשה. התכוונתי לבכות ולבכות עד שיאזלו הדמעות מהמלאי ויגמר החופש ואני אחזור להראות את הפנים הקפואות שלי כל יום במשרד ולהתנהג כאילו הכל בסדר, החיים יפים ואני אוהבת לחיות.
הכל לא בסדר.
החיים חרא.
והחופש נגמר.
אני משתדלת לא לבכות לפני השינה כי זה הורס לי את הקרם עיניים. אני הולכת לישון יבשה ועצובה ומתעוררת עצובה ומהורהרת וחיה ברצף של עצב. מאז ולעולם.
עוד מעט יבוא הקיץ ואני ארזה קצת ומצב הרוח שלי ישתפר. זה מדהים כמה שהמצב רוח שלי מושפע ממשקל גופי ומזכיר לי כל פעם מחדש איזה יצור פשוט וביולוגי אני וכמה שהכל זה רק כימיה.
מישהי אמרה משהו על פסיכיאטר ותרופות? נכון לעכשיו, אפילו בשביל זה אין לי כוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
