פ' אינו מרשים כמו הנשוי, כובש-לב כמו הכרוב או מסתורי כמו מיסטר22, וגם לא נוטף ממנו שארם כמו מהמדליק. פ' הוא כולו גבריות פשוטה והססנית, והוא חדר לי ללב עוד לפני שבכלל הכרתי אותו. כשנפגשנו לראשונה, הוא התיישב לידי על הספה וביקש רשות לגעת בשיער שלי. הוא הושיט יד לקצוות המסתלסלים ומולל אותם באצבעות חזקות ובעלות מגע קטיפתי, ועל הפנים שלו חלף ביעף מן צל של אושר כשהוא רפרף לרגע עם קצה האצבע על הכתף והצוואר, והירפה.
ואני רק רציתי שיישאר לידי ויגע בי מעתה ועד עולם.
אמרתי לו שאני לא מסכימה שייגע בי, אבל זה מה שהוא עושה כשהוא אצלי. אני לא נוגעת בו בחזרה. אף פעם. כדי שלא יהיה לי למה להתגעגע מאוחר יותר, כשאני נשארת לבד.
נוריקו (האתר שלי) , 10:24 17/5/2005:
"את יודעת, אני מתרשמת מעוצמת הרגשות, הכעס קודם והסליחה עכשיו. לא התנסיתי במשהו כזה מעולם. זה טפשי להגיד אבל אני אפילו מקנאה קצת. מי שכועס ונפגע בעוצמות כאלה גם ידע לאהוב בעוצמות כאלה. מבחינתי דרמות כאלה שייכות לסרטים".
קראתי, והבנתי את מה שממילא ידעתי – אני נדונה לחיות תמיד על פי הר געש רגשי, גם כשאין סיבה. מביטה למטה, אל העמק הפסטורלי שפרוש מתחתי, ויודעת – זו ארץ בה רגלי (כנראה) לא תדרוך לעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
