עצמאית בשטח

אתמול בערב קיבלתי מייל שהזמין אותי לגשת לבית קפה מסוים בקרבת ביתי, להציג את עצמי בפני הברמנית ולקבל חבילה שמחכה לי שם. הפתעה ליומולדת מגמד(ית) חצי-אנונימי(ת).

הלכתי.

בית הקפה היה ריק כשהגעתי, למעט שולחן אחד בכניסה, והבחורה שעמדה בפתח מיד שאלה אותי אם אני שולה. כן, אמרתי והלכתי אחריה לבר. היא מסרה לי חבילה קטנה, פטפטנו עוד קצת על הא ודא וכשפניתי לצאת היא אמרה לי "אחלה גמד יש לך".

בדרך הביתה פתחתי את החבילה. היה בה ספר יד-שניה שפעם היה חובה לכל ילדה (לא יודעת איך זה היום). אין לי מושג מאיפה היא השיגה אותו ואני לא רוצה לחשוב בכלל על האפשרות שהיא נתנה לי את העותק שלה, מהילדות.

אתמול בערב, ילדה אחת עם שמלה שחורה וסנדלי עקב כתומים, סימנה למכוניות בבוגרשוב להאט קצת ועברה את הכביש בצעדי ריצה קלים (באמת לא בסדר. בשביל מה יש מעבר חציה?). אל החזה שלה היא אימצה ספר, כרטיס ברכה (מקסים!), עטיפה צבעונית קצת קרועה ושקית קטנה, ובלב הייתה לה שמחה גדולה.

אין כמוך בעולם, אחותי התאומה.

Love u

ההמלצה של הגמדית הייתה לשבת בבית קפה, להזמין משהו ולקרוא. לא יישמתי אותה כי היו (ועדיין יש) לי בחילות איומות.

ינעל אבוק הציפרלקס הזה.