עצמאית בשטח

אתמול בערב כאבה לי הבטן, בטח מכל הביסקוויטים והשוקולד שאכלתי בחג. חזרתי קצת מאוחר מהעבודה ולא היה לי כוח ללכת לחדר כושר, אז התיישבתי לי ליד המחשב כשפתאום דפקו אצלי בדלת.

פתחתי.

פנחס, בכבודו ובעצמו, מחזיק ביד שקית מצרכים להכנת חביתת ירק ("אני זוכר שאת אוהבת, אז הבאתי. אכלת כבר ארוחת ערב?"). אני בהלם, לא סובלת שמגיעים אלי ללא תיאום מוקדם, ואת פנחס בכל מקרה אני לא רוצה לראות, כפי שאמרתי לו מפורשות בפעם האחרונה ששוחחנו בטלפון.

אבל האמת שבסוף זה יצא לטובה, כי דיברנו על הכל ופנחס הבין (אני מקווה) אחת ולתמיד שאני לא מעונינת בקשר איתו.

לא היה לי קל להגיד לו את זה, ובטח לא כשהדבר שרציתי יותר מכל היה רק להתכרבל בין זרועותיו ולהניח את הראש, אבל הייתי נחושה בדעתי והשתדלתי להיות חזקה, ואני חושבת שגם הצלחתי. זכרתי את מה שאמרו לי וידעתי שמגיע לי יותר. שמגיע לי משהו (ומישהו) אמיתי, ושמחר בבוקר יעלה יום חדש ומי יודע מה הוא צופן בחובו עבורי.

א. לא בכיתי ולא שקעתי בדיכאון. לא אחרי שהוא הלך ולא בכלל. זה תודות לציפרלקס, בלעדיו הייתי כבר מזמן מרוחה על הריצפה. אבל הייתי קצת עצובה. מותר, נכון?

ב. לא שזו איזושהי נחמה עבורי, אבל מבין שנינו המצב שלי טוב בהרבה. לא הייתי רוצה להיות במצב שלו – לעוות את המציאות לכדי סביבת חיים מלאכותית ולעשות מעצמי קדוש(ה) מעונה. אורח חיים שכזה מתפוצץ בסופו של דבר בפרצוף, ואני לא מאמינה בהקרבה טוטאלית של ההורים למען הילדים, כי ילדים הם יצורים רגישים שחשים במתח הזה שבאוויר, ובבוא היום הם לא מהססים לגבות את המחיר.

ג. פנחס אמר שהוא יתקשר אלי עוד כמה חודשים, כדי לבדוק אם אולי שיניתי את דעתי. פנחס מותק - חבל על התקווה שאתה מטפח, אני ממילא לא אענה.

ד. ואנקדוטה לסיום – גיליתי באקראי שפנחס והנשוי שירתו (כנראה) באותה יחידה צבאית. אמנם יש בניהם הבדלי שנים, אבל עם המילואים והקבע והעובדה שזו יחידה קטנה – יש סיכוי יותר מסביר שהם מכירים, לפחות באופן שטחי. אני חייבת לציין שזה מאוד שעשע אותי ומעכשיו אני מנהיגה מנהג חדש – כל מי שמתארח במקלחת שלי מוסר שם, תאריכי גיוס ושחרור, ומס. יחידה. אני מתחייבת לסודיות מוחלטת (המלצות אצל סמי), זה רק בשביל הסטטיסטיקה הפרטית שלי.

הבוקר התעוררתי ליום חדש. הבטן כבר לא כאבה לי, והלכתי לעבודה עם גופיה חדשה בשחור-לבן וכפכפים ורודים ואופטימיים. פנחס אמר לי אתמול שאני בחורה קשוחה ויכולה להתגבר על הכל, ואין לי שום כוונה לתת לו להרגיש שהוא טועה. וזאת למרות שגם לבחורות קשוחות כואב כשהן חוטפות אגרוף בלב.