עצמאית בשטח

איפה: מועדון "מקסים" קינג ג'ורג' 48, ת"א.

מתי: יום ו' 1.7.2005, בין השעות 2:30-5:30 בלילה.

מי: שולה (שם בדוי). 30++ (או בקיצור 40-), לבוש שחור וסולידי (מכנסיים ארוכים, גופיה, מגפיים. בלי מחשופים, בלי קשקושים) והבעת פנים אנטיפטית בילט-אין.

המוזיקה: שכחו לעדכן את די-ג'יי איליה שאני מגיעה במיוחד על מנת לשמוע אותו, אז הוא הרשה לעצמו להעדר. במקומו ניגן מישהו אחר, שעליו אומר בקצרה: לא אהבתי (אם כי לקראת סוף הסט הוא קצת השתפר). אחריו עלה אורח מגרמניה בשם Marc Feind והמצב השתפר. הוא ניגן בערך שעה וחצי או קצת יותר, כאשר ההתחלה הייתה טובה, באמצע קצת חלש והסוף (בערך 30 דק') היה ממש מצוין – קצבי, זורם, לא מונוטוני, זרוע שיאים ומשלהב המונים. סגר את הלילה (או פתח את הבוקר) רביד יהושוע, שבגדול אהבתי את הקצב שלו אם כי סבל מאובר-מונוטוניות, אבל אולי זו רק אני שהבטריות שלי כבר היו לקראת הסוף.  

החלל: קטן, צפוף, אין מספיק מאווררים, באזור המרכזי הרצפה מצופה בלוחות בגובה לא אחיד ועם ראשי ברגים בולטים מה שמפריע ליציבות של הרגלים (תביאו לי ת'שיפוצניק ואני אראה לו מה זה), ומה שהיה הכי נורא – נוכחות מסיבית של עשן סיגריות. בשלב מסוים פשוט שרפו לי בטירוף העיניים והייתי חייבת ללכת לשטוף פנים, מה שהחמיר לכמה רגעים את המצב (והזכיר לי, קצת באיחור, את תירגולי האב"כ הצבאיים בהם הוזהרנו מפורשות שלא להרטיב עור ועיניים שנפגעו מעשן. הטיפול המומלץ, למי שמתעניין, הוא לאוורר את האזור הנגוע במשבים של אויר. לא ממש רלוונטי לחלל של מועדון). בהתחלה רקדתי קצת בצד אבל התנועה המסיבית של אנשים אל ומתוך הרחבה הפריעה לי נורא, אז ביצעתי חדירה איטית אך עקבית למרכז העניינים ושם כבר היה סביר בהחלט (למעט הגובה המשתנה של הרצפה שהטריף אותי ועשן הסיגריות שכמעט עיוור אותי והבחורים שהתחככו בי. קטן עלי).

הקהל: נחמד וסולידי, ממוצע של 30+. אני תרמתי לעלייה משמעותית בגיל הממוצע (והיקף המותניים) של הבנות. הבנים, למיטב התרשמותי, הפגינו טווח גילאים די רחב שהגיע גם לאזור ה 50+.

האווירה: בכללי: סולידית וסבירה. באופן אישי: נרשמו כמה מקרים של בחורים שניסו לאחוז במותני ולהצמיד אותי אליהם, ובמיוחד הגדילו לעשות 2 שהתעקשו גם לחכך מבושיהם בישבני באופן עקבי ושאינו משתמע לשני פנים. לראשון מהם (40+) אמרתי "די, בבקשה. אתה מפריע לי לרקוד", ואת השני שלחתי, נוכח גילו הצעיר (אם הוא כבר חגג 20 אז אני בת 18), לפינה להרהר טוב –טוב במעשיו (הוא לא התרשם, אגב). אבל הכי הדהים אותי בחור אחד בערך בגילי (או אולי קצת פחות) שנראה די טוב ונשען על עמוד הבטון המרובע בקרבת הרחבה. אני עברתי לידו בדרך לשירותים והוא פשוט חפן את שערי בשתי ידיו, וכשהסתובבתי (הלו, השיער שלי בידיים שלך ואני בכיוון השני) חייך אלי חיוך של מיליון דולר והפריח נשיקה באוויר. אבל זה באמת בקטנה, אחרי מה שעברתי בצעירותי בימיו העליזים של אלנבי58 (מישהו ליקק לי את הגב, מישהו אחר התחכך בי ארוכות וניסה להוריד לי את השמלה באמצע הרחבה וכשהתנגדתי נמרצות אמר "טוב, אז בואי לפינה". לא באתי).

עישנתי: 2 סיגריות ששנוררתי מהדרקון (תודה, מותק), מה שמזכיר לי שרציתי לשאול למה אין בכניסה מלתחה מסודרת עם שומר, כזו שאפשר להשאיר בה את התיק והמעיל, כמו בכל אולם ריקודים במדינה תרבותית ומהוגנת? ויש לי עוד שאלה לבחור שעמד לידי בתחילת הערב ועישן ג'וינט – אתה מאלה שהיו מרטיבים את הוופלים בטירונות?  

שתיתי: 1 בקבוק קטן של מים מינרלים, ופטפטתי קצת עם ג'סטין הברמן החמוד והזכור לטוב (סמי – לא נגעתי באלכוהול! מה הפרס שמגיע לי?).

אכזבה: פעם ראשונה שאני קמה אחרי ליל ריקודים והבטן שלי לא שטוחה. שערורייה!

ובכל זאת, מסר מיוחד לאומה: ניצפו שני בחורים שנראו לי בערך בגילי, אחד גבוה עם שיער שחור קצוץ, חולצה שחורה וג'ינס שרקד עם עצמו במן סוטול טבעי כזה קרוב אלי, ועוד מישהו שראיתי אותו רק לרגע כשחצה את רחבת הריקודים – גבוה עם חולצת כותנה לבנה בגזרת כותונת (כלומר צווארון וכפתורים) שנראה כמו שילוב בלתי-יאומן של ברוס ויליס מהצוואר ומעלה ואל יווני כלפי מטה. אם מישהו מכיר ויודע, או שאחד מהם (או שניהם) קורא את הבלוג שלי – בחייאת, תעשו טובה לבחורה (מזדקנת) במצוקה.