עצמאית בשטח

"מה נהיה?" שואל אותי אחי הקטן "כל פעם שאני רואה אותך את נראית יותר צעירה מפעם קודמת". ידעתי שלא סתם אני מתה עליו.

קבענו שניפגש בשישי בצהרים, וב 9:30 בבוקר הוא התקשר כדי לתאם מקום ושעה. "רק עכשיו התעוררת?" הוא שואל, "כן" אני אומרת לו "היה לי לילה זוועתי ואני מתה מעייפות". אנחנו סוגרים על 13:00 ב"מוזס" וקצת אחרי זה הוא חוזר אלי כדי לבקש שנקדים בשעה, אבל אני ממילא הופעתי רק ב 12:30, וצנחתי על הכסא וביקשתי מהמלצר שיביא לי מהר כוס מים כי אני עומדת להתעלף מחום. הזמנו המבורגרים ואח שלי הביט מזועזע ב"מדיום" שהגיע, ושהיה יותר קרוב ל"רייר", אבל אני שכנעתי אותו לנסות לאכול את זה ככה כי זה דווקא טעים וגם שמעתי שזה יותר בריא. "לא מאמין" אומר לי אחי "סתם המצאה של פלצנים", אבל אחרי שאכל אמר שבאמת היה מוצלח וטעים במיוחד. סיפרתי לו על הצילומים בסטודיו והוא הצטער שלא יצא לו לראות וביקש שאשלח לו קבצים. מסתבר שהוא מפעיל עם חבר סטודיו לצילום בת"א (ידעתי שהיה פעם משהו כזה, התפלאתי לשמוע שזה עדיין תקף ואפילו בהצלחה יחסית) והסוף היה שקבענו שאני אצור קשר עם השותף שלו לצורך צילום, ובגלל שהם מחזיקים כרגע רק משרד (רוב העבודה נעשית ממילא בחוץ) זה ייעשה כנראה אצלי בבית, מה שמשמח אותי מאוד כי הדירה שלי היא רקע מצוין.

1. אחי חוזר לניו יורק לסמסטר אחרון, אחריו יחזור לארץ סופית. הוא חושב לקנות טוסטוס ולשכור דירה ביפו, אבל הרעיון שאחי הקטן והמתוק יגור ביפו בשכנות לנרקומנים ופושעים ממש לא נראה לי, ובכל מקרה קבעתי איתו שכשהוא חוזר לארץ אני אתן לו את הדירה שלי עד שיתארגן.

2. אחי הסתלבט על הקנט שלי ואמר שחשב שכבר הפסיקו לייצר אותה (ומיד לקח אחת לעשן). לא הייתי מתעכבת על הנקודה הזו, אלמלא עוד מישהי העירה לי לא מזמן בעניין. הצעירים האלו, חסרי כבוד בסיסי למוצרים קלאסיים.

3. אחרי שנפרדנו גררתי את ה 250 גר' בשר קצוץ שהיו לי בבטן לשוק הכרמל, כדי לקנות למיצי אמפולות ריסוס בדוכן של מוצרי החיות (עליו אני ממליצה בכל פה). שאלתי את המוכר אם יש לו מעילי גשם לכלבים והוא אמר שכן אבל במחסן, והוא יוכל להראות לי רק באמצע השבוע, לא ביום שישי. אמרתי לו שאבוא באיזה יום, אולי אפילו עם הקליינט, והוא נתן לי במתנה מן חתיכת משהו מיובש ושטוח לתת למיצי ללעיסה, אמר שזה בריא לשיניים. נתתי את זה למיצי והוא מיהר לשים אות זה על השטיחון שלו, ומאז הוא עסוק 24 שעות ביממה באבטחת הדבר הזה, מחשש שמישהו יתגנב פתאום למרפסת וייקח לו. 

4. לא זוכרת מתי לאחרונה היה לי לילה כזה נוראי. זה התחיל בסדרת חלומות הזויה לחלוטין (האחרון היה על כך שמגייסים אותי לצבא ומשבצים אותי בתור לוחמת. מישהי פה כנראה הגזימה בזמן האחרון עם הפנטזיות על שרירי ידיים), המשיך בכך שמיצי העיר אותי לפנות בוקר כי רצה לצאת החוצה, המשיך הלאה בזה שבחוץ הוא לא עשה כלום אבל בבית הוא שלשל והקיא פעמיים, ונגמר בכך שקמתי אחרי 9:00 עם כאב ראש, עיניים שורפות ותשושה מהרגיל.

בדרך ל"מוזס" התעכבתי לקנות מיץ כי פתאום תקפה אותי סחרחורת וחולשה נוראית, ואח"כ נעצתי עיניים בסנדלים בשיינקין שסופסוף הואילו לרדת במחיר. חשבתי לעצמי שכל הקניה תיקח פחות מ 10 דק' ואני לא אאחר בהרבה, אבל בסוף המשכתי באומץ להתקדם לכיוון המטרה (ולא בגלל שאיני זקוקה לסנדלים הללו. אני כן. נואשות. פשוט חייבת ללמוד לדחות סיפוקים). ואז ראיתי חצאית מיני נחמדה מג'ינס ונכנסתי לרגע לבדוק את המחיר (לא היה רשום עליה, אז לא התעכבתי) וליד הקונדיטוריה השווה (בניין מס. 48) עצרתי עוד פעם, חככתי קצת בדעתי ונכנסתי לקנות רוגלך עם חלבה והוספתי גם כאלה במילוי אוכמניות - שהם הדבר-הכי-קרוב-שאפשר-להשיג לעוגות שסבתא שלי הייתה אופה. נתתי את השקית לאחי, ואמרתי לו שייקח איתו להורים (הוא היה בדרך אליהם). הוא שאל מה זה ואמרתי שזה הרוגלך עם חלבה הכי שווים בעיר, והוא פקח זוג עיניים גדולות ואמר שהוא משוגע על חלבה.

גם אבא שלי מת על חלבה.

וגם אני.

כנראה שבכל זאת מדובר פה באותה משפחה.