עצמאית בשטח

בערב החג ישבתי על הבר עם ג'יימס, שברגע האחרון מצא עצמו משוחרר מכל התחייבות משפחתית. המקום ממש לא לטעמי אבל לא הייתה לי ברירה, מכיוון שרוב המקומות היו סגורים בשעת לילה מוקדמת זו של ערב החג וגם מראש הבטחתי לג'יימס שמה שהוא בוחר מקובל עלי. מרוב שהמקום מלוקק התביישתי לשבת על בירה, אז הזמנתי ג'ין-אנד-טוניק ואחרי 2 לגימות ביקשתי מהברמן שיחליש לי קצת (כבר לא רגילה לאלכוהול). בגדול היה מאוד נחמד, וכשג'יימס נפרד ממני העמסתי עליו ממצבורי עוגות הדבש שמילאו את הפריזר שלי והלכתי לישון, אחרי שהבנתי שאין מה לראות בטלוויזיה. יום ג' התחיל בשרשרת ניקיונות שכללה בין היתר מקלחת למיצי, נמשך בכך ששוב נתקפתי בכאבי ראש נוראיים, שהתחילו אצלי עוד בשבוע שעבר. ב 17:00 דניאל הגיע וירדנו לים דרך גורדון ומשם היצפנו לגן העצמאות. התיישבנו בנקודת תצפית מצוינת ונהנינו מהאוויר הטוב והראות המעולה, כשלפתע מצאנו עצמנו מוקפים בחבורה של מתפללים שבאו לעשות תשליך וקמנו מהר-מהר לפני שהם ישליכו עלינו את החטאים שלהם. אני הצעתי שנעמוד רגע ונעשה גם תשליך פרטי משלנו ודניאל אמר שלא צריך כי "ממילא אין לך חטאים", אבל כשהוא לא שם לב נעצתי לרגע עיניים באופק והשלכתי מעלי כל מיני דברים מיותרים. כשחזרנו הביתה מיצי התנפל על קערת המים שלו ושתה כמו גמל, ואנחנו ירדנו על בקבוק של מינרלים. דניאל אמר שהוא הולך לצייטלין כי בטח הערב תהיה שם הופעה טובה, ואחרי שהוא יצא גיליתי שהמקרר (שוב) הפסיק לעבוד, אחרי שעבר תיקון לפני שבועיים (450 ₪). אז הרמתי טלפון עצבני לטכנאי והוא אמר שמעבר לכך שזה ערב חג, הוא גם מחוץ לעיר ויוכל להגיע רק ביום שישי, ובינתיים ביקש שאנתק את המכשיר מהחשמל ואתן לו להפשיר במשך 24 שעות, כי אולי הצטבר קרח על המנוע וההפשרה תגרום לו לחזור לעבוד. אז העברתי (שוב) את כל המצרכים למקרר של ט' וזיפזפתי בשעמום בטלוויזיה עד שעברתי לזפזפ בחלומות בחדר השני. ביום ד' ניסיתי להיות קצת פרודוקטיבית אז ניקיתי וסידרתי את ארון המגרות במטבח, והתעסקתי עם פדיקור וצביעת שיער. שוב תקפו אותי כאבי ראש וגם בחילות לא ברורות אז ישנתי קצת וכשהתעוררתי דיברתי בטלפון וגם עברתי על כל השנוטובות שקיבלתי בסמס. אח"כ קמתי ולמרות שעדיין לא עברו 24 שעות חיברתי את המקרר לחשמל, ונכון לרגע זה הוא עדיין עובד. בערב התקשקשתי עם דניאל במסנג'ר והצקתי למיצי עם נשיקות וחיבוקים, ואח"כ הרהרתי בעצב באפשרויות הלבוש המצומצמות שלי למחר (השמנתי כמו פרה) כשבמקביל הטבעתי צערי בחפיסת רוזמרי שלמה (דניאל הביא לי לפני שבועיים, כשהייתי חולה).

היה טעים. 

משחר נעורי ניחנתי באוזלת ידי מוחלטת בכל הקשור למכשירים חשמליים ו/או אלקטרוניים, מה שגרם לכך שכל גחמה, ולו הטריוויאלית ביותר (כגון צפייה בסרט בוידיאו או שימוש במיקרוגל) חייבו עזרה חיצונית. לפקסס למדתי לפני 10 שנים במשרד הראשון בו עבדתי, אחרי שהובהר לי שאף אחד לא יעשה זאת בשבילי, ורק לפני 5 שנים רכשתי את מיומנויות הגלישה באינטרנט, שליחת מיילים וביצוע סריקה. לצרוב כנראה שכבר לא אדע לעולם כי אצלי בעבודה כבר עברו לשבב כזה, שכמובן מטופל ע"י המזכירה, וכל ההקדמה המייגעת הזו נועדה על מנת לגרום לקורא הסביר להבין בכמה דם וייסורים עולה לי המימד הטכני של ההתנהלות ברשת, הכולל בין היתר את תיפעול הבלוג שלי.

אז לרגל השנה החדשה והימים הנוראיים וכל החבילה הדביקה הזו רציתי להודות לכמה אושיות-רשת שבלעדיהן לא הייתי מגיעה עד הלום:

לדרקון, שתמיד נמצא בזמינות עליונה ועוזר בכל מצוקה – מחיפוש אתרים ועד קריסה מוחלטת של המחשב, ואשר בזכותו גם התאפשר לי לצרף את ברכת השנה טובה.

ל- ט' (שלא קורא כאן), אשר התקין לי את ה ICQ בעזרתו שודרגה ללא היכר היכולת התקשורתית שלי. 

לנשוי, שפתח לי מסנג'ר, ושרק בגלל שאני אוהבת אותו נורא - לא לקחתי ללב את ההערה שלו בנוגע לקשיי התיפעול שלי ("לא מספיק שאת שמאלנית אז גם יש לך ידיים שמאליות").

לקורא-חדש-יחסית שהזמין אותי לג'ימייל, ולסנוקריסט שעזר לי לפתוח שם תיבה.

אז יש לי אימייל חדש - [email protected] - ואתם מוזמנים לפטור אותי סופית מתיבת הוואלה הלא ידידותית.

תודה.