עצמאית בשטח

יום כיפור זה היום הכי אהוב עלי בשנה. בשנותי הראשונות בת"א (אי שם בסוף המאה שעברה) הייתי מבלה אותו בבדידות מזהרת על שפת הים, רק שבשנים האחרונות נהיה שם יותר מידי צפוף אז צמצמתי נוכחות. ט' צם, ולקראת סוף היום אנחנו הולכים ביחד לבית הכנסת כדי לשמוע את השופר שמאותת על סוף הצום. אנחנו לא נכנסים פנימה (לא צריך להיסחף, וחוצמזה שמיצי איתנו) אלא עומדים עם שאר החבר'ה מהשכונה בחוץ, עד שמגיע איתות מאיזה מקורב מבפנים שהחזן כבר לוקח אויר ומניף את השופר. בשלב הזה תמיד כבר עוברת פה ושם איזו מכונית וזה נורא מעצבן אותי, כי למרות שאני לא שומרת ולא כלום – מה יש? אי אפשר יום אחד בשנה קצת להתאפק? לפני שנתיים ראיתי שהפיצוציה בבוגרשוב-פינת-פינסקר נפתחה איזה שעה וחצי לפני תום הצום, ומשיחה אקראית עם החבר'ה מחוץ לבית הכנסת הבנתי שזה מנהג קבוע שלהם. כשאני עברתי שם ישבה בחוץ חבורת בני עשרה עם סנדוויצ'ים ובירה שניקנו במקום, ומיותר לציין שמאז אני מחרימה את המקום.

בשנה שעברה פגשנו בבית הכנסת את י', שהוא בגיל שלנו וחבר של ט' מהעבודה. אשתו והבת שלו ישבו בפנים ואנחנו עמדנו ביחד בחוץ, וכל פעם כשהיה נדמה לו שאני לא רואה הוא נעץ מבטים ארוכים בחזה שלי. (כמה ימים לפני זה הוא היה אצל ט' וראה במקרה את התמונות שלי מהסטודיו. ט' אמר לי שהוא שאל אותו שוב ושוב "זו שולה? שולה שאני מכיר? שולה החברה שלך?").

אז הנה יום כיפור שוב בפתח ואני מאושרת כי זה היום האהוב עלי בשנה. אני חייבת לקצר כי יש לי הרבה דברים להספיק הבוקר, ולפני שאני הולכת 2 דברים:

א. לכבוד כל הקוראים החדשים שהצטרפו לאחרונה, אני מלנקקת לפוסט שכתבתי ביום כיפור שעבר. לא יודעת למה, אולי כי יש לי אליו יחס מיוחד.

ב. חוב קטן מגזרת השרביטים המתרגשת עלינו לאחרונה:

ג'ינג'ית נתנה לי שרביט, אותו היא מכנה "טיארה". האמת, שלא ממש בא לי על זה, אבל הג'ינג'ית כזאת חמודה שמי אני, שולה-שם-בדוי, שאגיד לה לא? וחוצמזה שגם הני זרקה לי אחד, אז כבר ממש אין ברירה:

1.       כמו במס. 1 של זהות בדויה גם אני מעולם לא החזקתי ברשותי/השתמשתי/חשתי צורך להשתמש. יתרה מזו – מעולם לא ראיתי אחד כזה (במציאות. בסרטים כמובן שכן) ומכאן גם ניתן להבין שמעולם לא ביקרתי בבית ממכר לציוד מסוג זה. והאמת – עם החוש הטכני הבעייתי שלי עדיף שיישאר כך.  

2.       פאצ' ואני חברות. במציאות, אני מתכוונת. יעני על-אמת.

3.       (לא עולה לי כרגע. בהזדמנות.)

אני מעבירה את השרביט לבלוגר סנוקריסט, בגלל שתמיד הוא מתבכיין שאני מנפנפת אותו במסנג'ר, אז עכשיו הוא יקבל קצת תשומת לב.

אליך, יקירי.

תבלו יפה, זה היום הכי מקסים בשנה. אני ממהרת כי יש לי עוד סידורים ויותר מאוחר פאצ' באה אלי ואנחנו הולכות להשתזף בערום על שפת הים.

סתאאאאאאאאאאאאאאאאאם. עד שנלך כבר יהיה קר מידי.