עצמאית בשטח

בחזית בניין המשרדים אליו אני מגיעה כל בוקר, נפתחה בתחילת הקיץ קונדיטוריה. המזכירה ואני ייללנו ש"הלך עלינו" ומיהרנו לבדוק (ביסודיות) אם יש סיבה לדאגה. יש. הקונדיטורית יודעת את המלאכה.

הקונדיטורית היא בחורה קצוצת שיער ומלאת גוף – כיאה לאופה האוהבת, תרתי משמע, את מה שהיא עושה. היא תמיד נורא נחמדה, למרות שכל פעם שאני באה אני מבלבלת לה במוח ("למה את לא מכינה רוגעלך עם חלבה?", "למה את לא מוכרת כל השנה את עוגות הדבש האלוהיות שהיו בראש השנה?", "את יודעת שמאז שהגעת לפה אני בטראומה?").

באחד מהבקרים השבוע, לכבוד החורף שהגיע או לא-יודעת-מה, נכנסתי פנימה ושמתי בשקית נייר קרואסון ומאפה קטן ממולא בתפוח עץ.

"את מה-זה מגרה אותי כל בוקר עם הקפה שלך" אני אומרת לה כשהיא לוקחת ממני את השקית לשקילה. כל בוקר, בדרך למשרד, אני רואה אותה יושבת ליד השולחן הקטן בחזית, עם קפה ובחברת מספר קליינטים קבועים "נורא בא לי להתיישב גם אבל אף פעם אין לי זמן".

"אני מגרה? באמת?" היא צוחקת "תשמעי - כבר הרבה-הרבה זמן אף אחד לא אמר לי שאני מגרה אותו".

"בחיי" אני אומרת לה, קצת נבוכה פתאום.

"אז מה?" היא מחליפה נושא "את מלכת סאדו היום?"

"מה?"

"מלכת סאדו" היא חוזרת ומחווה בידה כלפי מכנסי הדמוי עור שלי. פעם ראשונה החורף.

"אה. אני תמיד ככה בחורף, פשוט עוד לא יצא לך לראות אותי בעונה הזו" אני אומרת בביטול, ולפני שתהיה פה אי הבנה ממהרת להוסיף "אבל אני נגד אלימות!".

"לא, לא, לא" היא מרימה גבה "סאדו זו לא אלימות, סאדו זה לצורך הנאה. בואי לא נזלזל באנשים שזו האהבה שלהם".

"את צודקת" מה שנכון – נכון, "ביי ותודה". והולכת משם, לפני שאני אסתבך בשיחה על דברים בהם אין לי מושג.

עכשיו זה סופי - החורף בא.

השבוע הורדתי את הפוך שלי והחלפתי את המצעים למצעי פלאנל. היה לי חם ונעים והייתי מרוצה, עד שמישהו הרס לי את כל הכיף כשסיפר לי במסנג'ר שהוא מתכרבל בפוך זוגי. פאק. אני כ"כ מקנאה. L  

היום בצהרים הייתה שמש נהדרת אז יצאתי עם מיצי לטיול בדיזינגוף, וליד מדרגות הכניסה לתיאטרון בית-לסין (מה שהיה עד לא מזמן "הקאמרי") גיליתי חנות בגדים קטנה וחדשה שהיא התגשמות של החלום הכי ורוד שלי - מבחר נאה ולא יקר של בגדים שחורים, בעיצוב נקי והכי חשוב - דמויי-עור. בקרוב – המיני. J

מלכת הכוכבים מבקשת לעבור לת"א, אך מתקשה במציאת דיור ההולם את צרכיה ועומק הכיס שלה. הפעם האחרונה ששכרתי דירה בעיר הייתה לפני 10 שנים (אוקטובר 1995) ותקופת החיפושים זכורה לי כסיוט נוראי, אז מי שיכול לעזור בעצה והכוונה מתבקש – אם לא קשה לו – לסור אל המלכה. אולי אפשר לעזור לה להיות קצת פחות עצובה.

תודה.