עצמאית בשטח

(המשך ישיר לפוסט הקודם)

כשדיברנו על המועדונים הזכירה פאצ' את העובדה כי הללו ממוקמים תמיד בסביבה תעשייתית נידחת ושוממת, ויוצא שתמיד צריך לצעוד קצת כדי לתפוס מונית, מה שיכול להיות לא-נעים-עד-מפחיד כשיוצאים משם לבד בשעות הקטנות של הלילה. אני אמרתי שבעיקרון אני מסכימה, אבל במקרה של האומן17 לא חשתי בכך כי בחוץ היו עוד אנשים, היה כבר אור (6 בבוקר) ומולי הגיעה מונית. אבל האמת שדברים כאלה בכלל לא נמצאים בתודעה שלי, כי אני מבחינתי תמיד הולכת לבד לאן שמתחשק לי ומתי, וגרוע מכך - מעדיפה לקחת סיכון ביודעין מאשר להגיע למצב בו אצטרך לבקש עזרה (לדוגמא: לבקש שילוו אותי או יזמינו לי מונית). אבל אם נצא מנקודת הנחה שאני זו לא דוגמא, אז באמת אין טעם לקחת סיכונים מיותרים ובטח שלא לתת לפחד לגרום לנו להישאר בבית, הרי הפתרון כ"כ פשוט: תזמינו מונית מהסלולארי שלכן. אם אין ברשותכן טלפון או שיש אבל אתן לא רוצות להיסחב איתו למועדון (כמוני, למשל), תצטיידו מראש בפתק עם כמה מספרים ותבקשו ממישהו שיתקשר עבורכן מהטלפון שלו תמורת כמה שקלים. לא צריך לעשות בכוח דרמה מכל דבר, החיים מספיק מסובכים גם כך. לא?

לפני כמה זמן יצא לי לראות קטע קצר מ"פארק היורה" (במסגרת העבודה. איפה יש לי זמן חופשי לראות סרטים באמצע השבוע?) ופתאום נהיה לי חשק לראות את הסרט הזה (באיחור של 10 שנים, אז מה). אך אליה וקוץ בה – אסור לי לראות סרטים מפחידים (מיד עושה לי סיוטי לילה). כמה ימים לאחר מכן יצא לי לדבר עם דניאל על סרטים, ומפה לשם הזכרתי את זה ומסתבר שגם הוא מעוניין. אז קבענו שנראה ביחד, ומבחינתי זה מעולה (אבטחה צמודה), ונראה לי שנתביית על איזה שישי בבוקר כי אין סיכוי שאני רואה סרט כזה כשיש בחוץ חושך. אבל ליתר בטחון – אודה למי שיכול לעדכן אותי איפה (בערך) משובצים הקטעים הקשים כדי שאני אדע מראש מתי לטמון את הראש בין הברכיים, ובתמורה אני מוכנה להציע ליווי בשעות הלילה לאזורים נידחים ושוממים.

זה נראה לי הרבה פחות מפחיד.

מיצי נורא אוהב את השכמייה החדשה שלו. הוא רק רואה שאני מוציאה אותה מהארון ומיד מתחיל לקפוץ בשמחה כי הוא יודע שזה סימן שיוצאים החוצה. אח"כ הוא נעמד בשקט כדי שאני אלביש לו אותה והולך ברחוב בעיכוס מתגנדר, כדי שכולם יראו שיש לו בגד חדש. אני מתחילה לשקול ברצינות את הרעיון של החתולה.