עצמאית בשטח

מה יש בו שגורם לי לרצות לטמון את הראש בחזה שלו ולא לצאת משם לעולם? אני לא אוהבת את צורת החשיבה שלו ואת אורח החיים שהוא מנהל, אין לנו תחומי עניין משותפים או טעם זהה בשום נושא. הוא גם לא יפה בעיני, חסרים לו כמה סנטימטרים לגובה כדי להיחשב כחתיך, ואם לא די בכך - הוא קורא את שפת הגוף שלי במיומנות מדהימה ועל כן איני יכולה להסתיר ממנו דבר, למרות שזה לא מפריע לי לשקר לו במצח נחושה.

אמש, כשנסענו יחד באוטו, הוא העביר על כף ידי הקרה את ידו החמה ושאל "קרה משהו? למה את כ"כ שקטה?" ואני אמרתי שזה סוף היום ואני עייפה, למרות שזה לא היה נכון. היה לי פשוט עצוב נורא.

בבית, נשענים על השיש במטבח, הוא ניסה לחבק אותי ולנשק ושאל "למה את רחוקה וקרירה? למה את לוקחת את ההיכרות שלנו בצורה כזו שלילית וקשה?", ואני הרמתי אליו שתי עיניים כהות ואמרתי "זה בגלל שאני אוהבת אותך".

לשאלתי, ענה פנחס שהוא יודע שהקשר הזה רע לי ולו, אבל לא מסוגל להתנתק ממני בכוח ולכן פשוט יחכה שזה יתמוסס מעצמו. הוא חזר וביקש שלא אכתוב עליו ועל מה שקורה בנינו, ואפילו הציע פשרה - שאמציא איזו דמות חדשה ואלביש עליה את כל הדיווחים בנושא, אבל אני לא הסכמתי. הוא קיבל ממני על מגש של כסף את הלב ואת התחתונים, אבל בחופש הביטוי שלי לא אתן לו לגעת. זה יהיה כאילו ויתרתי על עצמי.   

פנחס הוא אחד משחקני הנבחרת הנוכחית שלי. הוא לא הקפטן, ואפילו לא מדורג במקום גבוה במיוחד מבחינת הביצועים. אז איך זה יכול להיות שמילה אחת קטנה ממנו תספיק לי כדי לפטר את כל האחרים?