עצמאית בשטח

פנחס לא שולט ברזי הסימוס אז כל משפט הוא מתחיל בשורה חדשה, וכשהוא רוצה לשאול משהו הוא מוסיף "סש", ואני צחקתי כשקלטתי למה הוא מתכוון. לפנות ערב הוא אסף אותי מהעבודה, והעיר שהמנהג שלי לבחור את נתיב הנסיעה ברגע האחרון מבלבל אותו. "אני מעדיף לנסוע ישר, עד שלפני הכיכר פונים שמאלה ואח"כ ימינה עד סוף ושוב ימינה וישר עד לכניסה לחניון" הוא אומר, אבל בינתיים כבר לקחנו שמאלה מתחת הגשר, ובהמשך אני אגיד לו אם לפנות בארלוזרוב או בשאול המלך. "את בנאדם שמחליט ברגע, לפי המצב בשטח" הוא אמר, ואני עניתי "בוודאי, זה יותר מעניין. לא כולם מתקדמים כל החיים שלהם באותו מסלול קבוע מראש, עליו עלו לפני 20 שנה", והוא צחק כי היה ברור לו שאני מרמזת להיותו טיפוס שדבק באורחות חייו הקבועים. לפני שהלך הסביר לי שצריך להעביר את השתילים שהביא לעציצים בגודל בינוני, ולמחרת בבוקר שתלתי אותם בכלים ממתכת ששכבו בארון ללא שימוש, ואשר קודם לכן ניקבתי בהם חורים. אחד מהם קצת נמוך מידי ורחב, ואני ביקשתי מהשתיל שיעשה מאמץ לכוון את צמיחת השורשים לרוחב ולא לעומק לטובת הסתגלות מוצלחת לבית החדש. אז נכון שעל פי דרך הטבע הוא אמור לשלוח את השורשים שלו למטה, אבל תמיד אפשר לנסות משהו אחר, ובכלל - מי אמר שזה לא יתגלה כצורת התפתחות מוצלחת יותר?

אבל מה יש לי מהצמח המסכן כשאני בעצמי מכורה לדפוסי התנהגות קבועים. לפני כמה חודשים נשלפתי מצורת החיים המלנכולית שלי ונשלחתי להנץ ניצנים תחת יריעות הכימיקלים שבחממה, שם ישבתי כמו ילדה טובה וממושמעת, צמצמתי נוכחות, ספגתי אל תוכי את הקרינה המרגיעה ועשיתי כמיטב יכולתי בשביל להחזיק מעמד לאורך שבועות של בחילות, ויתור על טעמים ועל שיאים של עונג – והכל לטובת הימנעות מדשדוש ארוך בתהומות. אז נכון שהוקל לי כשהגוש הקבוע התפוגג מהגרון, כשהראיה הפכה לבהירה וברורה והערפילים נעלמו, ואני מודה שהיו גם רגעים ספורים בהם הבחנתי בצל-צילם של גוונים וורודים. אבל מיום ליום אני קולטת שהפכתי למשהו זר לחלוטין, שהחושים המחודדים שלי קהו, הזיכרון כבר לא מתקתק כמו פעם, אין לי כמעט תחושות, וכבר שכחתי מהם יצרים, טירוף ושיגעון. מסתבר שאני לא כ"כ פתוחה לשינויים כמו שחשבתי, שאני רוצה לחזור לעציץ המקורי שלי גם אם הוא חשוף תמידית לגלי צונאמי או טובל בשלוליות סחי. אני לא אוהבת את העובדה שהפכתי לתוצר מתוכנת של גידולי חממה - כלפי חוץ אולי נראית טוב אבל מבפנים חסרת טעם, אישיות ונשמה.

יש לי חדר משלי

ובחדר יש אור

זה כרגע לא אני או אני בשחור.

  זה נמשך כמעט שבוע

או כבר כמה ימים

אם תשאל אותי מדוע

זה עמוק בפנים.